אני שואפת את האוויר הנקי, ועוצמת את עיניי.
סטפני נמצאת בין ידיי, מצביעה על פרפרים שעפים עם הרוח להנאתם.
אני נשענת על החזה של הארי, מחייכת אליו מלמטה. הוא מחייך אליי בחזרה, ונושק לראשי.
הכל מרגיש כל כך טוב, כאילו רק נולדתי בשביל הרגע הזה.
הארי משחק בשיערי, ומסרק אותו באצבעותיו. סטפני מפזרת נשיקות על הפנים שלי, השפתיים הקטנטנות והדביקות שלה משאירות חותם רוק על פניי. אני צוחקת ומחבקת אותה לתוכי.
הריח שבאוויר מדהים; ריח ורדים וצמחייה מעורב בריח של הארי. אני מרגישה כאילו זה סם, ולא מפספסת אף הזדמנות כדי לנשום.
"אני אוהב אותך," הארי לוחש לי, וידו מלטפת מותניי.
אני מרגישה כמו בגן עדן; יש לי הכל.
שמחה, אהבה, משפחה.
חסרה לי רק מציאות.
אני מוציאה את ראשי, השיער הארוך שלי שקיבל משקל מהמים מקשה עליי.
אני פוקחת את עיניי, ומשחררת את הנשימה שהחזקתי.
המים כבר התקררו במקצת, קיבלו מזג צונן.
אני נתקפת צמרמורת קור חזקה.
אני סוחטת את שיערי, ומשפשפת את עיניי.
"בחייך, גוון. צאי כבר," הארי צועק אליי מהחדר הסמוך, "היא מגיעה עוד שנייה."
אני נאנחת, ונעמדת. ההערה האחרונה שלו הרסה לי את האווירה הטובה של אחרי האמבטיה, ברצינות. אין בי כוחות כדי לראות את הפרצוף הצבוע והמעצבן שלה, אני בטוח לא אחזיק את עצמי עד סוף הערב.
אני עוטפת מסביבי מגבת ויוצאת מהאמבטיה.
הארי יושב על המיטה, ראשו בין ידיו. הוא נראה מתוסכל, ואני תוהה ממה.
"סוף סוף, חשבתי כבר שהתאבדת." הארי מגלגל את העיניים שלו. אני מתעלמת ממנו, ופותחת את הארון שלי כדי לחפש משהו שאוכל ללבוש.
יש לי הרגשה שג'ניפר תבוא "מהודרת" יתר על המידה, כמו תמיד. היא חושבת שלמישהו אכפת מזה שיש לה חולצות תפורות עם יהלומים אמיתיים. ברצינות? זאת הנאה רק בשביל עצמה.
"את מסתובבת לידי עם מגבת בכוונה?" הקול הנמוך של הארי לוחש לי, ואני קופצת בבהלה.
"כן, הארי. לא יצאתי מהמקלחת הרגע." אני מגלגלת את עיניי וחוזרת לסרוק את הבגדים שבארון שלי.
"תתארגני מהר." הוא צובט את ישבני, ויוצא מהחדר. מפגר, פשוט מפגר.
אין שנייה אחת בה אין לי דחף לקחת מסור חשמלי ולחתוך לו את הראש, אבל אני לא עושה את זה. כי אני שפויה, לא כמוהו.
הפסקתי לבכות כבר ממזמן, ואין לי מושג למה אפילו, כי אני טיפוס רגשי בטירוף. אני מניחה שאפילו למאגר הדמעות שלי כבר נמאס מלבכות.
YOU ARE READING
Some things never change {h.s}
Fanfiction"תסתכלי עליי." הוא פקד עליי. לאט לאט הרמתי את מבטי אל הפנים הכעוסות שלו. "את מפחדת ממני." הוא גיכח. כנראה שהבחין בעיניי הרטובות. "את," הוא התחיל לומר, ותלה בי עיניים מאשימות, "מפחדת ממני. תגידי לי, אישה יקרה, מי לוקח חלק יותר גדול בהריסת מערכת היחסי...
