אני משכיבה בזהירות את סטפני על מיטתה, ומכסה אותה בשמיכה לאחר מכן. אני מטה את מבטי לכיוון ליאם, שנשען על משקוף הדלת.
אני נושקת לאפה הכחוש של סטפני, וקמה מהמיטה שלה לפני שאני הולכת לכיוון היציאה מהחדר, היכן שליאם עומד.
המצב מזכיר לי את זמן העבר הרחוק, בו אני והארי נשארנו עם סטפני עד חצות הלילה כדי שתירדם. שנינו היינו שוכבים איתה במיטה, והארי היה מחזיק לי את היד ומשחק בשיער שלי. הוא לחש לי כמה הוא אוהב אותי, וכמה הוא שמח שיש לו ילדה ממני. כמעט והייתי נרדמת לצליל קולו, עד שהוא היה מזכיר לי שאנחנו אמורים ללכת לחדר שלנו. הוא היה מחכה לי בדלת בזמן שאני התעקשתי להישאר.
"תודה, ליאם." אני מחייכת בקושי. הוא מסדר את הבלורית שלו לאחור לפני שהוא מתחיל לצעוד מחוץ לחדר. "אין בעד מה, גוון." הוא מסובב את ראשו אליי כדי לתת לי חיוך.
"אתה רוצה לשתות משהו?" אני מציעה כשאנחנו עוברים מול המטבח. הייתי אומרת שאני שואלת את זה מתוך נימוס, אבל לא, זה לא מתוך נימוס. אני פשוט מרגישה כל כך בודדה, וההרגשה הזאת גוברת על הרגשת העייפות.
"לא, זה בסדר. אני נוסע עכשיו לבית שלי." הוא מסרב, ומכניס את ידיו לכיסי המכנסיים שלו.
"אה." אני עונה בשקט, וממשיכה ללכת לצידו עד שאנחנו מגיעים לדלת היציאה.
"לילה טוב, גוון." הוא מחייך אליי שנייה לפני שהדלת נסגרת. אלוהים, כמה הוא מחייך. זה פשוט לא נגמר לו, אני מתכוונת, עד כמה בן אדם יכול להיות שמח? והחיוך שלו, כל כך יפה ומעצבן עד שזה כואב. חיוך שמעיד על האושר בחיים שלו, כפי שזה נראה.
אני כזאתי טיפשה וקנאית, בחיי. אפילו לשמוח בשביל אחרים אני לא יכולה. איך אמבר נשארת חברה שלי?
בשבריר שנייה אני עושה את מה שאני עושה, ואני יודעת שאני אצטער על זה. אבל כרגע, לא אכפת לי.
"ליאם, חכה!" אני מספיקה לקרוא לו לפני שהדלת נסגרת. אני מקללת את עצמי כשאני מבינה שהוא שמע אותי, והדלת נפתחת בחזרה.
הוא חצי נכנס, ובהבעת פניו ניכר בלבול. "מה יש, גוון?" הגבות שלו מתכווצות למבט שואל.
"א-אני," הקול שלי לא משתף איתי פעולה, ואני נחנקת. אני פשוט לא מצליחה לדבר.
הוא מהנהן, כאילו מנסה לעודד אותי. העיניים המבריקות שלו מסתכלות עליי במן מחווה שאני מזהה כהבנה.
"אני שיקרתי לך." אני מודה, ומשפילה את מבטי לרצפות הלבנות.
אני נרתעת מעט כשאני שומעת מלפניי את הדלת, נסגרת, אבל נשארת במקומי.
"שיקרת לי, בנוגע למה?" נימת הקול שלו סקרנית. מזוית עיניי אני רואה שהוא מתקדם אליי.
אני מרימה את ראשי אל עיניי הדבש שלו. הן חודרות מידי, אז אני מבליגה עליהן ומסתכלת על תמונת הקיר הישנה במקומן.
YOU ARE READING
Some things never change {h.s}
Fiksi Penggemar"תסתכלי עליי." הוא פקד עליי. לאט לאט הרמתי את מבטי אל הפנים הכעוסות שלו. "את מפחדת ממני." הוא גיכח. כנראה שהבחין בעיניי הרטובות. "את," הוא התחיל לומר, ותלה בי עיניים מאשימות, "מפחדת ממני. תגידי לי, אישה יקרה, מי לוקח חלק יותר גדול בהריסת מערכת היחסי...
