Some things never change {h.s}

Part 20 | the last one

אני מנסה בכל כוחי שלא למצמץ בעיניי, וממשיכה לבהות במעמקי עיניו. הירוק החי שמבפנים מבריק כנגד השמש. אם אני ממש מנסה אז אני יכולה לראות את ההשתקפות שלי דרך העיניים שלו, אבל אני לא מנסה כי העיניים שלו יותר מרתקות מההשתקפות שלי.

מזווית עיניי אני קולטת את השפתיים שלו מתעקלות מעט, ואז את הנחיריים שלו מתחילות להתנפח, מה שאומר שהוא עומד לצחוק. "ניצחתי!" אני מכריזה, ומצליפה בעדינות את כף ידי על הכתף שלו.

"את לא ניצחת, אני רק חייכתי!" הוא מתגונן. "את בהית בי כמו מטורפת אובססיבית." הוא ממשיך, ומקבל ממני אגרוף לחזה שלו. הוא מתחיל לצחוק, ותופס את שתי ידיי בין ידיו. "את חייבת להפסיק לחשוב שהאגרופים שלך מזיזים לי."

אני משחררת את ידיי משלו, ומנסה להתייצב על הברכיים שלו. "זה כל הקטע של המשחק,להסתכל אחד על השני." אני מוחה, מגוננת על עצמי מהאמירה הקודמת שלו. "נתחיל מההתחלה."

הוא חוזר לפרצוף הרציני שלו, ומכחכח בגרונו. אני מנסה לאפס את הבעת הפנים שלי ובולעת את רוקי. אני שוב שוקעת לעיניים שלו, וכל מה שאני יכולה לראות זה אגם ירקרק וצלול.

התפרצות קולנית של צחוק בלתי פוסק מקפיצה אותי. אני מביטה בו בבלבול ובחוסר הבנה, צופה בו איך הוא מניד בראשו. "הפרצוף שלך!"הוא אומר, וממשיך לצחוק.

"תודה שאתה סתם גרוע בזה. אני לא עשיתי שום פרצוף!" אני שוב מכה בחזה שלו, ואז משלבת את ידי בשנייה.

"בסדר, בסדר! נתחיל שוב." הוא מנקה את הגרון שלו אחרי שהצחוק שלו דועך. אני נאנחת, ומתקרבת אליו. העיניים שלו מסתכלות היישר אל שלי, חודרות עמוק כמו בכל פעם שאנחנו מסתכלים אחד על השנייה. הוא מחייך חיוך קטן, אבל אז מיד מוחק אותו, אז אני מוותרת לו.

לא לוקח הרבה זמן עד שהוא שוב פורץ בצחוק.אני מנערת את ראשי בחוסר אמון, וקמה ממנו. "סיימתי." אני מכריזה בנימת קול כעוסה.

אני מתהלכת על החול, ומנסה שלא לשקוע בו כשאני צועדת במהירות לכיוון המגלשה האדומה. אני מתיישבת על הקצה הישר שלה, וצופה בהארי מתרומם מהנדנדה.

"הפרצוף שלך מצחיק, את לא יכולה להאשים אותי. את נראת כמו מאבטח ממורמר!" הוא שוב פורץ בצחוק, ומתקדם אליי. אני מגלגלת את עיניי, ונשכבת לאורך המגלשה. "זה לא מצחיק."

"זה מצחיק." הוא אומר כנגד הטענה שלי אחרי שהוא נרגע מהצחוק.

"זה לא." אני ממלמלת, ומרימה את עיניי לשמיים התכולים. היום הם קצת יותר בהירים מבדרך כלל. אני אוהבת את תחילת עונת הקיץ, החום לא קיצוני מידי והאוויר נקי. אני ממשיכה לצפות בעננים שהולכים ודוהים עד שאני מרגישה משקל שמרפרף עליי.