"אז איך עם הארי?" השאלה שלה לא ציפיתי לא איחרה לבוא. היא מסתכלת עליי בציפייה, חיוך מוזר למדי על פניה.
אני מכחכחת בגרוני, מעקבת את הזמן שבו אני צריכה לחשוב הכי מהר שאני יכולה על תשובה שתישמע נורמאלית.
וזה לא קל, זה בכלל לא קל לשקר לחברה הכי טובה שלך.
אני מעמידה פנים שאני מתקשה לבלוע את הגלידה שנמסה בתוך פי.
"בסדר." אני ממלמלת. בסדר? זה ההכי טוב שלך? מגוכח.
"רק בסדר?" היא זוקפת את הגבה שלה בשאלה.
"כן, אני מתכוונת, בסדר, כרגיל, את יודעת, כמו תמיד. לא משהו מיוחד, כרגיל." אני אומרת בלי לחשוב, וכמעט נחנקת. אני כזאת מטומטמת, ברצינות.
"מה שתגידי..." היא מכווצת את העיניים שלה בחשד, ונשענת לאחור.
"מה?" אני שואלת למראה החיוך המוזר שלה. היא מסתכלת עליי כאילו היא מצפה ממני לספר עוד. ואני לא הולכת לספר עוד.
"כלום, לא משנה..." אמבר כבר לא מביטה בי. המבט שלה מסתכל ישירות למסך הטלוויזיה; בה מוקרן סרט שאיבדנו בו עניין ממזמן כבר.
"ברצינות, אמבר?" אני שואלת בעצבים ונשענת בתנועה מהירה לאחור. הספה מתנדנדת במקצת.
"מה?" היא מושכת בכתפייה בתמימות.
"אני שונאת כשאת עושה את זה." אני משלבת את ידיי, מה שסטפני נוהגת לעשות כשיש לה טענות.
היא שותקת.
"אמבר!" אני מגלגלת את עיניי. היא לא עונה לי, היא רק ממשיכה להסתכל אל המסך. אבל היא בבירור חושבת על משהו אחר, ואני יכולה לזהות את זה לפי זה שהיא מניחה את הסנטר על האגרוף שלה.
אני מחליטה פשוט לשתוק, ולחזור גם כן לסרט.
"גוון..." אמבר קוראת לי אחרי כמה דקות, בקול נמוך. כאילו היא מפחדת לדבר איתי.
"אה?" אני עונה, ומביטה בה. היא לא מביטה בי חזרה. המבט שלה מושפל.
"אני צריכה לספר לך משהו." הפעם היא כן מסתכלת עליי. העיניים שלה חודרות אל שלי, ואז מרפות.
"אני שומעת."
"אל תתפסי אותי במילים שלי, אולי זה לא נכון; אולי העיניים שלי הטעו אותי..." היא מתחילה לדבר, ואני לגמרי מבולבלת. שתינו איבדנו לגמרי את הנושא של השיחה.
"א-אני לא בטוחה," היא שוב משפילה את העיניים שלה.
"דברי, אמבר." אני מנסה לדרבן אותה.
"יכול להיות שראיתי את הארי..." היא ממלמלת, וזה נראה שהיא תוהה לעצמה. כשהיא אומרת את השם של הארי אני נזכרת בנושא השיחה.
"עם מישהי?" העיניים שלה מתנתקות רשמית משלי.
אני מחייכת, אבל אני בעצם רוצה לבכות. היא אישרה עכשיו בעצם את החששות שלי; הארי נמצא עם בנות אחרות. זה לא שיכלתי לחשוב אחרת, הוא יוצא לפעמים בערבים עם חברים שלו וחוזר מאוחר בדרך כלל, למה אני מצפה?
YOU ARE READING
Some things never change {h.s}
Fanfiction"תסתכלי עליי." הוא פקד עליי. לאט לאט הרמתי את מבטי אל הפנים הכעוסות שלו. "את מפחדת ממני." הוא גיכח. כנראה שהבחין בעיניי הרטובות. "את," הוא התחיל לומר, ותלה בי עיניים מאשימות, "מפחדת ממני. תגידי לי, אישה יקרה, מי לוקח חלק יותר גדול בהריסת מערכת היחסי...
