אני עוצמת את עיניי, ומתנשמת באיטיות בנסיון להרגיע את עצמי. הדופק של הלב שלי מתגבר ככל שהשניות עוברות, ותדירות פעימותיו מתעצמת עם הזמן.
אני לא בטוחה איך להגיב למצב הזה, אבל הגוף שלי מגיב במקומי בכל מקרה. הוא מתלהט מהלחץ, ואני מרגישה שאני עלולה להתפוצץ בכל שנייה. אני מחפשת אוויר חדש כדי למלא בו את ראותיי, ונדמה לי שהוא נגמר עד שאני מוצאת אותו בכל זאת.
אני לא בטוחה אם אני הוזה, או אם זאת אכן המציאות. אני לא יודעת מה לעשות כרגע, אם לשמוח או לכעוס, או בכלל אם להתעלם או להתייחס.
הוא לא יכול פשוט ללכת ולחזור מתי שהוא רוצה. אין לו שום זכות לעשות את זה, לא משנה מה הם התירוצים שלו. לעזוב הייתה ההחלטה שלו, והיא לא יכולה להשתנות אפילו אם הוא רוצה.
הדם שלי בוער מכעס, וכל מה שאני רוצה לעשות זה לרצוח את הגבר ששבר לי את הלב ובמקרה הזה, לקח את הילדה שלי בפתאומיות מבלי ליידע אותי. הוא כל כך חסר התחשבות בסובבים אותו, ואני מתחרפנת מזה כל פעם מחדש.
אני לא רוצה לראות אותו. היה עדיף לי אם הוא היה נשאר רחוק ממני ומסטפני, כדי להשאיר את הפצעים להתרפא לבד. הוא פשוט חוזר כדי לזרוע מעליהם מלח, ואז לעזוב שוב. ואני לא צריכה את זה, אני לא צריכה אותו שוב בחיים שלי. למה הוא מצפה, לנטוש את האישה ואת הילדה שלו ואז מה, לחזור בציפייה שהן יסלחו לו? זה פשוט אסור, אסור לו לחשוב ככה. הוא לא אלוהים שמגיע לו הכל. מה שבטוח מחילה לא מגיעה לו.
אני דופקת את ידי בהגה בנסיון לשחרר קצת מהלחץ שלי, ואז אני מתחילה לנהוג לכיוון היציאה מהשדרה.
כבר ברור לי איפה הם נמצאים, כי זה לא שיכלתי לחשוב על מקום אחר.
בפעמים בודדות הארי לקח את סטפני מהגן, וזה היה לקניון. בקניון יש מסעדת מתוקים שלסטפני יש אובססיה לגביה, וכל פעם שהיא הלכה איתו זה היה לשם, אז גם הפעם אני מניחה שהם שם.
זה לא בסדר מצידי לא לדאוג לה, אבל זה רק כי אני בטוחה במאה אחוזים שהיא איתו. אין עוד השערה אחרת, זה ברור מאליו.
והדבר היחידי שאני באמת דואגת לגביו, זה הארי. אני לא יודעת מה אני הולכת לעשות, יהיה מה שיהיה. אני רק רוצה את הבת שלי בחזרה, בלי שהאבא שלה שנטש אותה ינצל את חוסר ההבנה והידע שלה.
הוא כל כך... אלוהים, איך לי את היכולת לתאר את השנאה שלי אליו.
למזלי הרב אני מוצאת חנייה זמינה בדקות הראשונות שאני נכנסת לחניון. אני יוצאת מהמכונית, ונועלת אותה אחריי. הלב שלי שוב מאיץ דופק כשאני נכנסת למקום המואר והחם, ואני חושבת על מה יקרה אם אני לא אראה אותה פה. אני אתחרפן, זה מה שבטוח. כשרוז תיארה את מי שבא לקחת את סטפני זה היה נשמע כאילו היא מנסה להחסיר פרטים, ובגלל זה הייתי כמעט בטוחה שזה היה הארי. אבל הכל יכול לקרות, ולא תמיד אני צודקת.
YOU ARE READING
Some things never change {h.s}
Fanfiction"תסתכלי עליי." הוא פקד עליי. לאט לאט הרמתי את מבטי אל הפנים הכעוסות שלו. "את מפחדת ממני." הוא גיכח. כנראה שהבחין בעיניי הרטובות. "את," הוא התחיל לומר, ותלה בי עיניים מאשימות, "מפחדת ממני. תגידי לי, אישה יקרה, מי לוקח חלק יותר גדול בהריסת מערכת היחסי...
