Wicked game

פרק 16- משחק מרושע

בראש ובראשונה תודה לליאורי אהובתי שציירה לי את הצייר המדהים בשביל הפרק.
lili20083 אם עדיין לא התחלתם לקרוא את הסיפורים שלה אתן כל כך מפסידות...
--

התעוררתי עם שקיות שחורות מתחת לעיניים, העייפות חיסלה אותי, השמש הייתה בשיא הזריחה שלה ושיערתי שהשעה שש וחצי בערך.
״התעוררת,״ שמעתי את קולו של בן וישר הסתובבתי.
״תעוף מפה,״ דרשתי ושוב הדמעות המזורגגות חנקו אותי ולא אפשרו לי לנשום כהלכה. בן ישב על קצה המיטה כשידיו מונחות על ירכיו וראשו קבור בניהן.
״אני מצטער,״ אמר והתחלתי ליבב, ״עכשיו קמתי וראיתי את הקונדום על הרצפה ו-״ הסביר ונדתי בראשי.
״אני לא רוצה לשמוע,״ קטעתי אותו, הסתובבתי והתחלתי לדמוע.
״טל...״ מלמל את שמי ביאוש.
״עזוב אני אשמה,״ אמרתי והוא הביט בי לא מבין, מבולבל אפשר לומר, ״אני אשמה שהאמנתי שאי פעם משהו בנינו יסתדר,״ הוספתי ושוב האפלה הזו בעיניים שלו ניצתה.
״טעיתי טל, תסלחי לי,״ ביקש בתחינה והתחלתי לדמוע לכרית.
״בסדר סלחתי,״ שיקרתי, ״עכשיו תניח לי,״ פקדתי עליו והוא נשכב לצדי, זזתי לקצה השני של המיטה עד שכמעט נפלתי.
״הייתי שיכור, הייתי כל כך שיכור...״ אמר בהתנצלות. זה נראה כאילו ניסה כל תירוץ בשביל שאסלח לו.
רציתי לסטור לו כל כל חזק על כך שנסע הביתה שיכור כל כך, הוא היה עלול להיהרג לי, אבל במקום לנזוף בו על חוסר האחריות משכתי בכתפיי ועצמתי את עיניי, מדמיינת שהוא לא כאן ואני יכולה להמשיך לישון. בולשיט.
״בן, זיינת או לא זיינת אתמול אנחנו היינו טעות.״ נאנחתי ועצמתי את עיניי ביאוש, ניסיתי לבלוע את גוש הדמעות שעמד בגרוני.
״השתגעתי כשדיברת על נתנאל, כל פעם הכתה בי העובדה שלא משנה כמה אני ארדוף אחרייך תמיד יהיה לך את נתנאל,״ סיפר בכנות והעביר את ידו בשיערי, התחלתי לבכות שוב כמו תינוקת.
״אתה אף פעם לא נלחם, תמיד אתה בורח בן,״ אמרתי בכאב והעפתי את ידו מראשי לפני שאכנע שוב למגע הזה.
״לך יש לאן לברוח וזה יהיה בסדר.״ הוא בטוח התכוון לנתנאל, ״אבל אני? כשאני חוזר למקום הבטוח שלי אני נחשב בוגד, ילד, סטוציונר דפוק,״ הוסיף ומצאתי משהו נכון ואפילו כואב בדברים שלו.
״תתבגר בן, לא תמיד תוכל להיכנס למועדון ולמצוא סטוץ,״ סיפרתי מה שהוא כנראה כבר יודע, הוא עצם את עיניו והנהן בהבנה.
לא יכולתי להישאר אדישה למראה של הילד הפגיע כשדמעה נמלטה מבין ריסיו הארוכים, שלחתי את ידי ללחיו וליטפתי אותה.
״אתה תוכל להשיג את מי שתרצה בן, אישה יפה, מלומדת, שנונה, מצחיקה, אחת שתסב לך אושר,״ אמרת בחיוך מלא תקווה. הוא צחק והניח את כף ידו על שלי.
״את בקיצור.״

-נקודת המבט של בן-
לא יכולתי לתאר את הכאב כשהתעוררתי ופגשתי במציאות הכואבת אליה טל זרקה אותי.
השתוקקתי לקחת אותה בין זרועותיי ולשמור אותה בשבילי, להגן עליה. אבל כמו תמיד פיקששתי את זה, כמו שאני רגיל להרוס כל דבר טוב שמגיע אל ידיי.
״זו לא אני, אלוהים הוכיח לא פעם ולא פעמיים שזו לא אני,״ היא אמרה וצחקתי בקולי קולות.
״תזכירי לי רק מי זה אלוהים?״ שאלתי בהתחכמות והיא נדה בראשה בליווי חיוך קטנטן שנזכרה בהשקפותיי הדתיות.
״דיי, גררת אותי למלכודת הזו פעם אחת, אני לא אפול בזה גם בפעם השנייה,״ היא אמרה בביטחון ובדעה ברורה. המילים שלה טיפסו מעלה מעלה על העצבים שלי, עכשיו היה תורי להעיף את ידה הקטנה והנעימה לקיבינימט.
״אני אשם?״ שאלתי אותה וכיווצתי את גבותיי, ״אני אשם טל?״ שאלתי והגברתי את הטונים שלי.
״אם לא אתה לא הייתי נופלת.״ היא האשימה אותו בעקיפין, כך או כך, לפיה אני אשם.
״מה זה המשחק הזה שאת משחקת?״ שאלתי והתיישבתי, היא הביטה בי במבט פגיע אבל לא התייחסתי, ״תעני לי, מה זה המשחק המרושע הזה?!״ צעקתי, ״יום אחד את איתי וביום השני כבר חושבת על נתנאל!״ כבר צעקתי חזק עליה, קמתי מהמיטה ובעטתי במיטה, היא קפצה בבהלה והתיישבה גם היא.
״אל תצעק,״ היא ביקשה בקול ילדותי שאי אפשר לסרב לו. סירבתי.
״לכי לעזאזל טוב?!״צעקתי ויצאתי מהחדר. עצבני, כועס ופגוע. בחיים לא הזלתי דמעה על בחורה ולא האמנתי שאי פעם אזיל אחת.