Wicked game

פרק 20 חלק ב׳- מסתבך

״את עומדת ללדת, את בטוחה שאת רוצה לבוא?״ שאלתי את נופר בספקנות וערן ובן הביטו בה כמו אל משוגעת.
״זה שאני עומדת ללדת לא ימנע ממני ליהנות,״ היא מחצה בזמן שמרחה איילנר בדייקנות.
״בסדר אם היא תלד שם נקבל בירות לכל החיים,״ בן אמר בצחוק וסטרתי ללחיו בקטנה על הטיפשות שלו.
״יופי טל, מצאת לעצמך גבר גבר,״ נופר הקניטה אותי ובן רק חייך ונשק לשפתיי.

״מה קורה אחי?״ בן התחבק עם בעל הבר ונכנסנו ארבעתנו למקום השקט עם האורות המעומעמים והמוזיקה הנעימה.
התיישבנו כולנו בספות ומלצרית הגישה לנו תפריטים, כולנו הזמנו את המשקאות שלנו והמלצרית הלכה.
״אז... מה תעשו כשנתנאל יחזור?״ נופר שאלה בהתעניינות וידו של ערן נכרכה סביבה.
אני ובן הבטנו אחד בשנייה בשאלה ואף אחד מאיתנו לא ידע מה לענות.
״כשנגיע לגשר נחצה אותו,״ עניתי בחיוך מזויף והנחתי את ידי על רגלו.
חרטה אחת גדולה, כבר הגענו לגשר והסיכוי שנצליח לחצות אותו מבלי ליפול לתהום שואף לאפס.
ערן התקרב עם פניו לבן בכדי להגיד לו משהו בשקט מבלי שאני ונופר נקשיב לו.
״אתה לא תאמין את מי ראיתי,״ הוא לחש ואני ונופר שיחקנו אותה מדברות בנינו בזמן שכל אחת מאיתנו הקשיבה בחצי אוזן
לשיחה שהתנהלה על ידינו.
״את מי?״ בן שאל בחוסר סבלנות.
״אריאל, היא חזרה,״ אמר ערן ועיניו של בן נפערו. מי זו לעזאזל...
״מה לעזאזל...?״ בן לחש בשאלה וקבר את פניו בין שתי ידיו.

חזרנו מהמועדון, בן היה שיכור על סף מחוק, התאמצתי להוביל אותו לחדר מבלי לקרוס תחת כובד משקלו.

הורדתי לו את החולצה והוריתי לו לשבת, למרות שהוא היה שיכור הוא חייך חיוך ממזרי ומשך אותי לשבת עליו, צחקקתי וקמתי ממנו.

״תשכב,״ הוריתי לו והוא עשה כדבריי, פתחתי לו את כפתוריי הג׳ינס ומשכתי אותם מטה, זרקתי גם אותם על הרצפה, בן נשכב ותפס בראשו. הבאתי לו כוס מים מהמטבח והגשתי לו, הוא שתה אותה בשקיקה וזרק את כוס הפלסטיק לרצפה.

הורדתי את הג׳ינס שלי ונכנסתי יחד איתו למיטה.

לא יכולתי להפסיק לחשוב על האישה ההיא שערן דיבר איתו עליה, הייתי חייבת לברר מי זו ועכשיו כשהוא שיכור זוהי הזדמנות מצוינת.

״בן בן,״ לחשתי את שמו והנחתי את סנטרי על בטנו החמימה.

״מי זו אריאל?״ שאלתי בתמימות וישר עלה חיוך על שפתיו.

״אריאל,״ חזר על השם וצמרמורת לא נעימה עברה בגבי, ״אריאל הייתה האהבה הכי גדולה שלי,״ הוא הנחית את הפצצה וישר התיישבתי. עיניו של בן היו עצומות ולכן לא יכל לראות את הבעת פניי המבוהלת עד אימה.

״אהבה?״ שאלתי בקול רועד והוא הנהן.

״היא הייתה כל כך יפה, וחכמה ומוכשרת,״ אמר באטיות מייסרת וכל מילה דמתה לסכין שנתקעת בגבי, עיניי בשלב הזה היו מלאות בדמעות.