Wicked game

פרק 20 חלק א׳- מחשבות

האור חדר מבעד לתריסים וגרם לי להתעורר, פיהקתי והתמתחתי עם יד אחת מאחר והיד השנייה הייתה כלואה בין צלעותיי לבין בטנו של בן.
בן עדיין היה רדום, הסתובבתי כך שפניי אליו וחייכתי כשראיתי את הגבר שלי רדום ושליו, הוא תמיד בהבעת פנים קשוחה כשהוא ער.
אני אוהבת אותו, אין ספק, זו אהבה שאני לא חשה ולא אחוש כלפי נתנאל.
בן הוא סוחף, מסעיר, מושך ורומנטיקן לא קטן, הוא פינה מוכרת.
אני יודעת מה הוא אוהב, מה הוא לא אוהב, מה מצחיק אותו ומה משמח אותו ונתנאל? על נתנאל לא הספקתי ללמוד הרבה מאחר והוא רוב היום בעבודה ורק בלילות יוצא לי ולו לדבר ממש מעט ולשכב.
בן העניק לי את כל מה שהיה חסר לי בחודשים האלו, תשומת לב, דבר שכל אישה צריכה וזקוקה. בן הזכיר לי כמה יפה ומושכת אני, כמה שנונה וחכמה או כמה מצחיקה אני, למרות שאני בכלל לא מצחיקה. נחמד לדעת שיש מישהו שאוהב בך גם את החסרונות.
בן ידע לצחוק איתי על הטיפשות שלי בעוד נתנאל תמיד הקפיד לתקן אותי על כל טעות קטנה שאמרתי ולהתנשא בכל משפט קטן שלו.
נתנאל היה מקום מבטחים, אני לא אשקר. הוא היה מקום בטוח, אהבה בטוחה, אבל יחד עם הביטחון בא השיעמום, מצאתי את עצמי לפעמים בלילות לבד, היו פעמים שלא היה לו זמן בכלל אליי לעומת בן שזו האהבה הכי מסוכנת שיש, אנחנו כל כך מזיקים אחד לשני שזה כואב אבל זה יפה שיצא מהכאב אהבה, בן לא נותן לי להיות שנייה לבד, הוא דואג ומחבק וכל משפט שני שלו זה משפט אהבה מהסרטים.
נתנאל אדם מקסים אבל לפעמים זה נראה כאילו הוא לא מתאים לי, מגיע לו מישהי טובה הרבה יותר ממני, מאחת שבגדה בו ובאמון שלו ועוד עם חבר טוב שלו.
בן היה הפינה השקטה שלי, אם זה לבוא ולראות אותו מכין ארוחת ערב לשנינו או בסוף כל יום לישון בין זרועותיו הבטוחות, השלווה והחום שהרגשתי בין הידיים שלו לא השתוו לאף אחד שהייתי איתו, העממיות שהרגשתי איתו היו כיפיים הרבה יותר מחיי היוקרה והפאר שנתנאל העניק לי, אהבתי לשתות בירה קרה מאשר יין יקר מאוד או לאכול ג׳אנק פוד במקום מסעדות פאר.
״בוקר.״ ליטפתי את פניו של בן שהספיק להתעורר בזמן שחשבתי לעצמי.
״כמה זמן את בוהה בי ככה?״ שאל בשחצנות וחייכתי.
״הרבה הרבה זמן,״
עניתי והזזתי את שיערו מפניו. בן כרך את ידו סביב גבי העירום ומשך אותי אליו.
״עכשיו רק חסר שאימא שלך תיכנס ותראה אותנו ככה,״ הוא לחש לאזני וצחקתי.
״אתה רוצה שאימא שלי תחטוף התקף לב?״ שאלתי בעצבים מוגזמים וסטרתי לזרועו השרירית.
״תראי זה תלוי.״ הוא התמתח ואני הנחתי את כף ידי תחת הלחי שלי.
״היום אני ואת יוצאים,״ הוא קבע ומשכתי בכתפיי כאילו לא אכפת לי.
״לעזאזל את כל כך יפה.״ הוא העביר את ידו בשיערי ועצמתי את עיניי בעונג.
״אל תגזים,״ השבתי בביישנות והרגשתי את לחיי מאדימות.
״הלוואי והייתי מגזים,״ אמר בכנות והנחתי את ידי על זרועו החסונה. אלוהים, היד הגברית הזו שלו, גדולה ומחוספסת לעומת הקטנה והעדינה שלי.
״תיפרדי ממנו בשבילי,״ בן ביקש בפתאומיות ופקחתי את עיניי בבת אחת.
״מה?״ שאלתי שוב כאילו לא שמעתי.
״אני אוהב אותך, את אוהבת אותי, תיפרדי ממנו,״ ביקש שוב כאילו זה הדבר הכי פשוט בעולם.
״אני אחשוב על זה,״ אמרתי במעין הבטחה והוא חייך חיוך קטן בזמן קתחושה לא נעימה אפפה אותי כמו אפלה, זה ממש לא פשוט כמו שהוא מתאר את זה.
--
קצר, אני יודעת.
זה רק חלק א׳ מתוך שני חלקים.
190 וממשיכה❤️
הסיפור נגמר עוד כמה פרקים ואני אעלה הקדמה בתור ניסיון מהסיפור החדש שליש שיקרא ״ריבאונד״ אני מקווה שתתחברו אליו❤️
אוהבת נורא