Wicked game

פרק 25- מלאך

כשחזרתי הביתה תחושה זרה שטפה אותי, כאילו הבית הזה הוא לא המקום שלי יותר, הרגשתי בבית כשבן היה כאן.
״היי,״ נתנאל יצא מהחדר כשהוא לבוש בבוקסר.
״היי,״ אמרתי בחיוך קטן והנחתי את התיק על אחד הכיסאות שבמטבח.
רק מלראות את נתנאל כל הביטחון שלי התפוגג, אני חייבת לעשות את זה אני יודעת. למען נתנאל שנפגע כל כך הרבה בלי שהוא בכלל יודע, בשביל בן ובמיוחד בשבילי.
״איפה היית?״ הוא שאל והתקדם אליי, הוא היה קרוב, ממש ממש קרוב. בחילה עלתה במעלה גרוני.
״הסתובבתי,״ עניתי בציוץ והוא כיווץ את גבותיו.
״עד עכשיו?״ שאל בספקנות.
״כן...״ הנהנתי בהגזמה ושילבתי את כפות ידיי אחת בשנייה והנחתי אותן על ירכיי.
״אז למה את כל כך לחוצה?״ הוא שאל.
כי אני עומדת להיפרד ממך בלי סיבה. יש לי סיבה אבל אני לא יכולה להגיד לך אותה.
״אני לא...״ שיקרתי והוא רכן בכדי לנשק אותי, בשנייה ששפתיו נגעו בשלי הדפתי אותו לאחור ורצתי לשירותים.
רכנתי לשירותים והתחלתי להקיא, נתנאל בא ישר ותפס בשיערי.
״את בסדר?״ שאל בדאגה והנהנתי. ניגבתי את פי בעזרת גב כף ידיו נעמדתי, ניסיתי להתחר את אחיזתו של נתנאל משיערי אך הוא רק חיזק אותה.
״נתי?״ שאלתי בתמיהה וניסיתי להשתחרר שוב.
״מה זה טל?״ הוא שאל כשמצחו מכווץ ואצבעו מופנית להיקי שעל הצוואר שלי. פאק!
״התכוונתי בדיוק לספר לך,״ אמרתי בחשש והוא חיזק את אחיזתו כל כך חזק שהשיער שלי נמשך וכמה שיערות נתלשו.
״נתנאל אתה מכאיב לי,״ קראתי ומתוך אינסטינקט תפסתי בשיערי בכדי להקל על הכאב. זה לא עזר.
״את בגדת בי,״ אמר לפתע, כאילו רק עכשיו נפל לו האסימון.
הוא שיחרר את שיערי וישר תפסתי מרחק של כמה צעדים ממנו.
״פאק!״ הוא צרח ובעט בקיר. הלכתי אחורה בצעדים קטנים עד שגבי נתקע בידית של הדלת, זזתי כמה סנטימטרים לצד, הייתי מבוהלת עד אימה.
״אני לא מאמין, אחרי כל מה שעשיתי בשבילך,״ הוא קרא והתחיל לצחוק כמו מטורף, כאילו שד נכנס בו. הוא התקרב אליי בצעדים מפחידים ואני רק זזתי לפינת החדר.
״זונה!״ הוא צעק וסטר ללחיי בעוצמה, נפלתי לרצפה והחזקתי בלחי השורפת.
נתנאל בעט ברגלי וזעקתי בכאב, תפסתי בה והוא בעט בירך שלי כמה פעמים, זה כאב כל כך.
בחיים לא ראיתי אותו מתפרץ בכזו צורה, ידעתי שיש לו התקפי זעם אבל לא ברמה הזו, ולא בקרבתי. איתי הוא תמיד היה עדין אבל קשוח הוא היה רק בעבודה וגם את זה הבנתי, יש לו חברה שלמה להחזיק.
״נתנאל אתה מכאיב לי!״ אמרתי בתחינה והזה היה נראה כאילו הוא לא שמע מרוב שהיה באטרף. הוא בעט בבטני והתקפלתי, התחלתי להשתעל בקול ורגלו לא הפסיקה לפגוש חלקים שונים בגוף שלי.
״ולי זה לא הכאיב כשבגדת בי?!״ הוא צרח ותפס בשיערי כך שהייתי חייבת לקום ולפגוש בפניו המפחידות עד אימה, ידו שוב פגשה את אותה הלחי בעוצמה.
בשלב הזה כבר מיררתי בבכי חרישי, הדמעות לא הפסיקו לזלוג ולרגע זה נראה כאילו הוא יהרוג אותי במכות.
״מי זה זיין אותך כל הזמן הזה אה?!״ צרח בשאלה והדביק אותי לקיר, לא יכולתי לדבר מרוב כאב, הרגשתי את הרגליים שלי פועמות ואת הלחי שלי בוערת.
״שאלתי שאלה,״ אמר בטון תקיף ומאיים ונעץ את ברכו בגבי, אני רק המשכתי לזעוק וליבב.
״בואי נעשה את זה בשיטת החמורים,״ הציע בקלילות, ״בכוח,״ הוסיף והוריד את הג׳ינס שלי עד לקרסוליי.
שמעתי את רוכסן הג׳ינס שלו נפתח ויחד עם הצליח ההגיון חזר אליי.
״לא נתנאל,״ התחנתי וניסיתי להיאבק. הוא תפס בשתי ידיי בידו הגדולה בזמן שנצמד אליי מאחור, ״בבקשה לא,״ התחלתי לבכות בקול וניסיתי שוב ושוב להתיר את ידיי.
״תשתקי!״ הוא הפציר בי וחיזק את אחיזתו כך שהיא הפכה לכואבת.
״נתנאל...״ אמרתי בניסיון אחרון.
לא רציתי להיות קורבן לאונס, לא רציתי להיות האחת הזו שכותבים עליה סיפורים, האחת שצריכה ללכת לפסיכולוג כדי לעבור את הטראומה הקשה.
כאילו עם תפילותיי נתנאל התעשת על עצמו ושיחרר אותי, הוא סגר את הרוכסן שלו בחזרה ואני נפלתי לרצפה, לא יכולתי לעמוד מרוב כאב וחוסר כוח נפשי.
נתנאל התכופף כך שפניו קרובות לשלי.
״יש לך מזל שאני לא הורג אותך חתיכת מופקרת.״ הוא תפס בשיערי והטיח את מצחי על הרצפה בחזקה, הרגשתי נוזל חם מטפטף וכשנגעתי בו הרגשתי כאב ודם חם.
נתנאל נעמד, בעט בבטני בעיטה אחרונה ויצא מהבית בטריקת דלת שהרעידה את הרצפה.
יחד עם הדם התערבבו המים המלוחים של דמעותיי הרבות, לא הפסקתי לבכות, הכל כל כך כאב לי כך שלא יכולתי לזוז אבל הייתי חייבת לפני שנתנאל יחזור ומי יודע, אולי גם יהרוג אותי.