Wicked game

פרק 22- אריאל

לאחר שכולנו ניקינו את המטבח נתנאל הודיע לי שהוא הולך לישון כי הוא מעט עייף ובן, כרגיל התלבש ויצא למועדון כך שאני ואריאל נשארנו שתינו לבד.
״אני צריכה סיגריה, את באה איתי לבחוץ?״ שאלה אריאל וכיווצתי את מצחי, היא מעשנת? כל כך לא מתאים לה.
״כ... כן,״ גמגמתי כמו מפגרת ויצאתי לגינה, התיישבתי על הכיסא שעל ידה והבטתי אותה מדליקה סיגריה ושואפת את העשן לריאותיה.
״מתי חזרת לארץ?״ שאלתי אותה וחיבקתי את עצמי בשתי ידיי. הייתי צריכה לחקור עליה עוד, לגלות עם מי יש לי תחרות על ליבו של בן.
״לפניי חודשיים,״ ענתה ונשפה עשן שהתמזג עם האוויר.
״יפה, איך היה בחו״ל?״ שאלתי בסקרנות וחיבקתי את ברכיי לבטני.
״נחמד כזה,״ ענתה בעדינות, ״אבל אין כמו בארץ,״ הוסיפה את הקלישאה המאוסה.
״למה חזרת?״ שאלתי ברצינות, ישר ולעניין, ״אם זה בשביל לקחת לי את בן תדעי שאני לוחמת לא קטנה,״ הוספתי באזהרה והיא צחקקה.
״טל מותק, אני לא באתי בשביל בן,״ היא מחתה והרימה את ידה שעל אצבעה הייתה טבעת יהלום. היא מאורסת בכלל.
הרגשתי כל כך מטומטמת ומובכת עד כדי כך שפשוט קברתי את פניי בין שתי ידיי וצחקתי בקול ממבוכה.
״אני מתחתנת עוד חודשיים טל,״ היא סיפרה וצחקה עליי, חייכתי בהתנצלות והיא הנהנה כאחת שמקבלת אותה.
״מצטערת על התקיפה, פשוט הוא דיבר עלייך כל כך יפה ואמר שהיית אהבת חייו והקנאה אכלה אותי, כי אני כל כך אוהבת אותו...״ אמרתי בכנות והיא עצרה אותי.
״את לא צריכה להסביר, אני יודעת כבר מה יש בניכם,״ היא קטעה אותי ומשכתי את שפתיי אל פי כך שנשאר רק קו דק של שפה.
״הוא עדיין אוהב אותך אריאל,״ סיפרתי לה, מעין הפלתי את הפצצה אבל היא לא הייתה מופתעת.
״לא הוא לא,״ אמרה בביטחון וכיווצתי את מצחי. איך היא יכולה להגיד דבר כזה אחרי שהוא גם אחרי כמה שנים טובות חושב עליה, הוא הזמין אותה לדירה שלו שנייה אחרי שהיא חזרה מחו״ל ובטח לא כדי לדבר איתה על מזג האוויר.
״גם אני חשבתי ככה בהתחלה,״ אמרה כשהבינה על מה אני חושבת, ״ואמרתי לו שאני מאורסת אבל הוא אמר שאני כבר לא מעניינת אותו,״ אמרה בשעשוע ולא יכולתי שלא לצחקק על הכנות שלו ועל המילים בהם הוא השתמש. זהכל כך הוא, עוקצני וחסר טקט. אני כל כך אוהבת את השטויות שלו.
״אז למה הוא התקשר אלייך?״ שאלתי כלא מבינה.
״כדי לסגור מעגל,״ הסבירה ועכשיו הבנתי, אפילו הזדמנות לא נתתי לו בכדי לדבר.
הוא הקשיב לי, הוא רצה לסגור את העבר וזה התחיל מלהיפרד ממני כמו שצריך ועד לסגור את הפינה עם אריאל.
בהיתי בנקודה ריקה על הרצפה ולא הפסקתי לחשוב כמה מטומטמת יצאתי.
״את יוליה נכון?״ שאלה וישר התפקסתי, איך היא יודעת על הכינוי שלי.
״מה? איך... את?״ שאלתי מופתעת והיא שאפה עוד שאיפה ארוכה מהסיגריה שלה שהלכה והתקצרה.
״לא רק עליי הוא דיבר הרבה, עוד בתקופה שהיינו בצבא ורציתי אותו הוא לא רצה כי הוא עוד חושב על מישהי אחרת,״ סיפרה ויכולתי לזהות בקולה טיפה של עצבנות, בתוך תוכי חייכתי לעצמי, חשבתי שהוא שכח אותי שבוע אחרי שנפרדנו ורק אני נשארתי תקועה במערבולת הזו של האהבה הנכזבת, ״הוא עדיין מטורף עלייך, בחיים הוא לא דיבר על מישהי בכזו הערצה טל, אפילו לא עליי,״ הוסיפה ונשכתי את קצה אגודלי בתסכול.
אני נמצאת בדילמה, אני לא יודעת עם מי להיות, נתנאל או בן. מי היה מאמין שאני, טל שטרן הפשוטה אצטרך לבחור בין שני בחורים.
ישבנו אני ואריאל, דיברנו עד השעות הקטנות של הלילה, היא סיפרה לי על עצמה, איפה למדה, למה היא טסה ואיך הכירה את בעלה לעתיד ואני סיפרתי על על תקופות שונות בחיים שלי.
דלת הכניסה נפתחה וישר נעמדתי על רגליי, בן נכנס וסגר בשקט את הדלת אחריו, הוא חייך חיוך קטן שראה אותי וזרק את המפתחות שלו על השולחן. אריאל נעמדה מאחוריי והוא חייך גם אליה בנחמדות.
״אני הולכת לישון,״ הודיעה בחיוך, היא נשקה ללחיי ולחיו של בן ונעלמה אל חדר האורחים.
״דיברתן,״ אמר בחיוך וסגר את דלת הגינה אחריו כך שזה רק אני והוא.
״אתה יודע לבחור טוב את הבחורות שלך,״ החמאתי בחיוך קטן והנחתי את ידיו על חזהו.
״אני יודע,״ ענה בשחצנות וחייך, ״אז את כבר לא כועסת עליי?״ הוא שאל והתקרב אליי עוד.
״סליחה שהייתי כזו ביצ׳ית מפגרת, הייתי אכולת קנאה,״ הסברתי והוא הנהן כאחד שמבין.
למרות החום שהיה שם יחד איתו התערבב המתח, שנינו ידענו שזה לא יהיה אותו הדבר ועכשיו כשנתנאל בבית זה הצריך ממני כל פעם לבדוק שהוא לא בסביבה.
״לאן הלכת?״ שאלתי ודי חששתי מהתשובה, ממש זה מה שהיה חסר לי, שהוא יחזור לזנות.
״לא לאן שאת חושבת,״ אמר ונשפתי בהקלה, ״אני עובר טל,״ הוסיף והלב שלי החסיר פעימה, הרמתי את מבטי אליו ולפתתי את ידיי בחולצתו.
״לא...״ ביקשתי והוא השפיל את מבטו. אני לא יכולה שהוא יהיה רחוק ממני.
״כמה את חושבת שנצליח להסתיר את זה?״ הוא שאל, ״חוץ מזה, אני אגור כמה רחובות מפה,״ ניסה לנחם אותי ודמעה אחת פילסה את דרכה מעיני לחולצתו.
״אז זהו?״ שאלתי בכאב, היה לי דה ז׳ה וו מטורף, כאילו זה קרה כבר, כאילו אותו כאב ששוטף אותי עכשיו שטף אותי כבר בעבר.
״זה תלוי בך אהובתי.״ בן כרך את זרועותיו סביבי, הנחתי את מצחי על חזהו.
״אל תלך,״ התחננתי.
״אל תצפי ממני לשבת פה ולראות אותך עם גבר אחר טל,״ אמר ברצינות וידעתי שהוא צודק. אסור לי לבקש ממנו להישאר, זה אנוכי מדי.
״אז עכשיו תחזור לזונות האלה שלך?״ שאלתי והוא צקצק בלשונו. בן הניח את כפות ידיו על צווארי והרים את פניי כך שמבטי פוגש בשלו.
״אני חושב לעשות משהו עם החיים שלי, להכיר מישהי, להתקדם,״ סיפר את תכניותיו, דפקתי את אגרופי בחזה שלו והוא נאנק בכאב.
״מה יש לך?״ שאל בעצבנות כלא מבין.
״אל תספר לי שאתה הולך להכיר אחרות בן, דיי להיות חסר טקט,״ ביקשתי והתחלתי לדמוע ללא הפסקה, השתחררתי מבין זרועותיו והסתובבתי, לא רציתי שיראה אותי ככה, בוכה ופגיעה.
הידיעה שעכשיו אני אחיה בלעדיו הכאיבה לי, היא הייתה כמו מלח על הפצעים, שורף.
התחפרתי עם אצבעותיי בשיערי ומשכתי אותו מעט, עצמתי את עיניי והתייפחתי.
״את זו שרצתה שאתקדם עם החיים שלי,״ אמר וצחקתי צחוק עצוב, ללא שום הומור.
״זה היה לפני שהתאהבתי בך בן.״ הסתובבתי אליו בחזרה והוא התקדם אליי בצעדים קטנים.
״למרות שהתאהבת טל, לא משנה כמה חזק את לא תעזבי את נתנאל.״ השפלתי את מבטי שוב, הוא שוב צדק, ״אז אל תבקשי ממני לשבת ולעצור את החיים שלי כי את לא מסוגלת ללכת עם הלב שלך,״ הוסיף ברצינות ופרצתי בבכי שקט, בן התרכך וחזרתי אל בין זרועותיו.
״את יודעת שלא משנה מי תבוא, בשנייה שאת רק תגידי לי מילה עלינו אני זורק הכל לעזאזל וזה רק אני ואת,״ אמר בנימה מבטיחה ומיררתי בבכי שקט אל החזה שלו. בן הניע את ידיו במעלה ובמורד גבי.
״אתה תתאהב במישהי אחרת,״ אמרתי את חששותיי בקול.
״אני לא,״ השיב נחרצות ומשכתי שוב באפי.
״הבטחת שלא תעזוב,״ לחשתי אל החזה שלו והוא נאנח בכבדות.
״בדיוק כמו שהבטחת שאת רק שלי,״ החזיר באותו המטבע.
״אני רק שלך,״ התעקשתי.
״תוכיחי,״ אמר ודממה שררה, רק ההתייפחות שלי נשמעו, ״תפסיקי לבכות, אני אתן לך את הכתובת שלי, תבואי מתי שרק תרצי,״ אמר בעידוד, בכיתי ומשכתי בכתפיי כמו ילדה קטנה שלוקחים ממנה את הבובה האהובה שלה.
״אז מה את רוצה טל?״ שאל בליווי של אנחת יאוש.
״שתחבק אותי,״ ביקשתי בפינוק והוא עשה כבקשתי, הוא הניח את ראשו בשקע צווארי ונשק לו.
״תודה,״ אמר בשקט לאחר כמה שניות של שקט.
״על מה?״ שאלתי כלא מבינה.
״על שלא ויתרת עליי כשהיינו נערים, שלימדת אותי ושבזכותך הוצאתי תעודת בגרות מלאה.״ חייכתי אל חזהו בסיפוק.
״תודה על החודש המדהים הזה, הזכרת לי מה זה לאהוב טל,״ הוסיף, שוב גל של דמעות הציף את עיניי ויבבתי בשקט.
המילים האלו שלו, זה שובר את סכר הדמעות שלי, הוא כל כך כנה ומשתמש במילים כאילו יפות שמרעידות את הלב.
״ותודה לך שהזכרת לי איך לחיות,״ השבתי בהוקרה, הוא רכן אליי ונישק אותי נשיקה עדינה. עכשיו, כשאנחנו עומדים להיפרד אני מבינה כמה אני אוהבת אותו.
אני צריכה קצת זמן לעצמי, להבין מי נגד מי ומה אני בכלל רוצה לעצמי, ביטחון או תשוקה.
״אבל את יודעת שלא משנה מה יקרה טל, אני תמיד אוהב אותך.״
--
דיי אמרתי שאני לא אעלה פרק והעלתי... אני כזו חמודה (שיט שאני ממציאה). אני פשוט מתה לגמור עם הסיפור הזה כבר הוא יצא לי מהתחת...