Wicked game

פרק 24- סוף לגעגוע

אני אומרת מההתחלה יש פה וואחד חלק גדול של סקס מי שמפריע לה שלא תקרא ותדלג לה בקלילות לסוף שלא תגידו שלא הזהרתי.
וכמו שאמרתי פרקים 25-26 לא יעלו בקרוב מאחר ונמחקו לי.
אוהבת.
--

פרק 24: סוף לגעגוע

״כמעט סיימנו, אני רק רוצה לדאוג לסדר את הפנלים וכבר השבוע אתן חוזרות לעבוד,״ האחראי של השיפוץ סיפר ואני ונופר הנהנו כמו ילדות טובות.
החנות הייתה נראית טוב מאוד אחרי השיפוץ הכולל שהיא עברה, הרחבנו אותה, הפרקט שאני ובן בחרנו כבר כיכב על הרצפה ואני חייבת להודות שכמה שהתווכחתי איתו על הצבע הוא כמו תמיד צדק והצבע שהוא בחר התאים באופן מושלם לשאר החנות.
הפלאפון שלי צילצל ויצאתי בכדי לענות,
״היי,״ אמרתי בקול שמח אך מזויף, לא שמחתי בכלל לשמוע אותו. למען האמת כל השבועיים האלה הוא עלה לי על העצבים וכמעט שרף לי את הפיוזים.
״היי יפה, אני צריך טובה,״ נתנאל אמר וגלגלתי את עיניי.
״מה נתי?״ שאלתי בחמידות שלא תאמה בכלל לפרצוף שלי.
״יש כמה מסמכים בבית שבן צריך,״ נתנאל הסביר ופערתי את עיניי כשהזכיר את בן בשיחה, ״אני אמור להיכנס לפגישה תוכלי להעביר לו את זה בשבילי?״ שאל והנהנתי בחדות כאילו הוא רואה אותי.
״כן בטח,״ אמרתי נחרצות וניסיתי להסתיר ההתלהבות שבקולי.
״תודה יפה,״ אמר לבסוף וניתק.
קראתי קריאת ניצחון קטנה ונכנסתי במהירות לחנות כדי לחבק את נופר בפראיות ולגרום לה להסתכל עליי כמו על מטורפת.
״מה יש לך?״ היא שאלה כלא מבינה ושחררתי אותה.
״את תסתדרי כאן בלעדיי?״ שאלתי והיא הנהנה, אספתי את תיק הצד שלי ויצאתי משם במהירות, משאירה אותה שם מפוצצת בשאלות.

הגעתי הביתה והנחתי את התיק על השולחן, המסמכים שנתנאל דיבר עליהם היו על השולחן במטבח.
הלכתי לחדר ופתחתי את הארון, רציתי להיות יפה בשבילו, קצת יותר יפה מטרנינג וחולצה זרוקה.
התארגנתי, התאפרתי ויצאתי אל חדר הכושר בו בן עובד.

כשנכנסתי ישר זיהיתי את פקידת הקבלה הכלבה שהייתה מגיעה אלינו, אן. גם היא קלטה אותי ושלחה מבט זועף, בכוונה הלכתי אליה וחייכתי בזיוף.
״איפה בן?״ שאלתי בתמימות.
״עסוק,״ ענתה מבלי להרים אליי את מבטה בזמן שהתעסקה בהקלדה במחשב.
גלגלתי את עיניי ופניתי לפקידה השנייה, צעירה, חטובה ויפה, בטח גם אותה בן עשה.
״היי,״ אמרתי בחיוך אמיתי והיא חייכה אליי בחזרה, ״אני מחפשת את בן,״ ביקשתי והיא ביקשה מאחד המאמנים שיקרא לו.
״מה יש?״ שמעתי קול מוכר והסתובבתי. אוי אלוהים.
בן עמד שם עם טרנינג של אדידס וחולצת טריקו פשוטה ועדיין הוא היה הגבר הכי מושך שראיתי אי פעם, יפה כל כך שרציתי פשוט להחליק את ידי תחת חולצתו ולהעביר אותה במעלה ובמורד בטנו השרירית.
״טל,״ הוא אמר מופתע ונופפתי במסמכים בליווי חיוך, הוא ניגש אליי וחיבק אותי. זרם נעים עבר בי וחיבקתי אותו בחזרה חיבוק של געגוע, כל כך התגעגעתי אליו שדמעות הצטברו בזווית עיניי ואיימו ליפול אחת אחרי השנייה.
״מה קורה?״ הוא לחש באוזני, עדיין מחבק אותי.
״חיה,״ עניתי בפשטות, לא הכל טוב, כלום לא טוב למעשה. כלום לא טוב בלעדיו.
הכל נראה חסר משמעות, אין צחוק או שטויות, נתנאל בוגר מדי ובן... בן הזכיר לי איך לחיות ושיש הרבה צחוק וילדותיות גם כשאנחנו מתבגרים ועכשיו, עכשיו זה כל כך חסר לי עד כאב.
״ואתה?״ שאלתי בחזרה.
״קשה לי בלעדייך,״ הוא התוודה בדבר שלי היה קשה, את האגו הוא שם בצד בניגוד אליי.
״רוצה ללכת לאנשהו?״ שאלתי והתנתקנו מהחיבוק, הוא הביט בי במבט הבוחן שלו ולבסוף חייך חיוך קטן.
״בדיוק סיימתי, אני אתקלח חמש דקות, חכי לי במכונית שלי.״ הוא הושיט לי את המפתחות לג׳יפ השחור והמבריק שלו, הנהנתי ועשיתי כבקשתו.
היה קשה כל כך לשמור על איפוק ולא לקפוץ עליו בנשיקות כמו שרציתי לעשות. רציתי לגעת בו, להרגיש אותו.
בן נכנס למכונית לאחר עשר דקות בהן הסברתי לנופר לאן הייתי חייבת לרוץ, ניתקתי לה והושטתי לבן את המפתחות.
״אני אקפיץ אותך לבית רק קודם נעבור בשלי אני צריך לאסוף כמה דברים,״ אמר והנהנתי למרות שרציתי להיות איתו, ללכת איתו לאנשהו, לחזור איתו לביתו ולישון בין הזרועות החזקות שלו.
הוא החל לנסוע וכל פעם הגנבתי מבטים לעברו, הייתי צמאה אליו, למראה שלו, לקול ולמגע שלו, היה לי כל כך קשה לרסן את עצמי ולשבת באיפוק.
״מה קורה עם נתנאל?״ הוא שאל והנהנתי בקטנה.
״הוא בסדר, אני מניחה.״ משכתי בכתפיי והנחתי את ראשי על החלון.
״שכבתם?״ הוא שאל ופערתי את עיניי. לא ציפיתי לשאלה הזו.
״לא,״ עניתי בכנות והיה תורו לפעור את עיניו.
לכי תסבירי לו שחשבת עליו כל השבועיים האלה, לא הייתי מסוגלת לגעת בנתנאל וכל פעם שהוא רק ניסה להוריד את החולצה שלי המצאתי שאני במחזור או שכואב לי הראש או שאני עייפה מדי. הייתי נתקפת אפילו בחילה קלה כשחשבתי עלינו שוכבים.
״מה? למה?״ הוא שאל כלא מבין וקימט את מצחו, השפלתי את ראשי מטה ושיחקתי עם אצבעותיי.
״ל... לא רציתי,״ גמגמתי, ״ל... לא... יכולתי.״ הגמגום לא פסק ועברתי לנשוך את אגודלי, לא העזתי להסתכל על בן.
״גם אני לא שכבתי עם אחרות,״ התוודה וליטף את שיערי, הרמתי את ראשי אליו והבטתי בו בספקנות. לא ידעתי אם להאמין לו או לא אבל איזה אינטרס יש לו לשקר לי?
שאר הנסיעה עברה בשקט,בן היה מעביר את ידו על ירכי מדי פעם במחווה אוהבת.