My light

3

*קיט*

שיערה הזהוב פרוש על הכרית, משווה לה מראה מיוחד, שיערה דמוי חוטים ארוכים וחלקים בצבע השמש. אפה הקטן משמיע רעשים קטנים, ופיה פתוח קלות, שיניה לבנות ומצוחצחות למרות העובדה שאת רוב חייה חיה ברחוב, בלי תכשירי היגיינה למיניהם.

היא הייתה אחרת, שונה, נבדלת משאר הנשים האחרות, היופי שלה היה כה טהור וכנה, יופי טבעי ונטול פגמים. אפשר היה להתבונן בה שעות, הרגשתי צורך עז לצייר אותה, לשמר את יופיה המהפנט.

קמתי מהמיטה בשקט, מקווה שלא תתעורר, והאפשרות לצייר אותה בתנוחה הטבעית הזאת תיעלם. הוצאתי מהארון משטח קנבס גדול וצבעי שמן, והנחתי אותם מולה, גופי התמלא השראה, וידי הושטה אוטומטית למשטח והתחילה לצייר חוטים זהובים לאורך כל המשטח, שרטטתי בקפידה את שפתיה האדומות והמלאות, ואת אפה הסולד והקטן. במהרה המשטח התמלא בדמותה של הנערה הזהובה ששוכבת במיטתי. התמלאתי התפעמות והערצה למראה שלמותה, עיניה היו צלולות ומהפנטות כמעט כמו במציאות. הצבתי את המשטח בחוץ שיתייבש בשמש, מקפיד לשמור אותו נסתר מעיני המתבונן, הרי אין סיבה שמישהו יעז לצאת למרפסת של החדר הפרטי שלי. הכנסתי את הצבעים והמברשות הנקיות לארון, ואת המברשת המלוכלכת לקחתי איתי למקלחת, מתכוון לנקות אותה, ולהתנקות בעצמי.

גופי זעק לי לקחת את אוולין איתי למקלחת, להכיר את גופה לעומק, לסגוד לו ולבעול אותו, לסמן את השטח שלי. אך זה היה מוקדם מידי, היא לא מוכנה לזה, הנערה הזהובה שלי עדיין לא מוכנה שאני אכבוש אותה. יצאתי מהחדר באיפוק וסבלנות, תוהה עד מתי אני אצליח להחזיק מעמד כשאני כה קרוב אליה ואל גופה האלוהי אך עם זאת כל כך רחוק.

*אוולין*

קמתי לנוחות ועושר שלא הייתי רגילה אליהם. לקח לי רגע להיזכר איפה אני ויותר חשוב עם מי אני נמצאת.

קיט. לכל הרוחות. משוגע שמבטיח לי הבטחות ושומר עלי בתוך הטירה המפוארת והמרוחקת שלו.

קפצתי בבהלה מהמיטה, מתכוננת לברוח ולעוף מכאן. יצאתי בשקט מהחדר, וחמקתי לסלון, רואה את היציאה שלי, רואה את הדלת הגדולה והשחורה. וברגע שאני מתכוונת ללכת לכיון היציאה, גל של ריח מסחרר מגיע לאפי, גורם לקרקור ארוך להתפקע בבטני, ריח של לחם טרי, ריח של גבינות מלוחות, ומאפים משובחים. אני חייבת לקחת איתי אספקה במהירות ולצאת מפה. אני נכנסת למטבח ומרגישה אבודה בין השפע והמאכלים שנמצאים מסביבי, אפילו ברחוב, בשיא השפל והרעב לא דמיינתי מבחר משובח כזה. ולרגע קצר כל מה שיכולתי לעשות זה לעמוד במקומי, לעצום עיניים ולשאוף אלי את הריח המשכר הזה. ואז הרגע עבר, והתנפלתי על האוכל, מנסה לאכול כמה שיותר, ללעוס מהר, למלא את הקיבה לימים הבאים, לא יודעת מתי תהיה הארוחה הבאה שלי. אני אוכלת עד שבטני מתמלא ואני מרגישה שהקיבה שלי עומדת להתפוצץ.