My light

35- חלק ב׳

אז ככה בנות,
אני אפתח ואומר שזה ממש מבאס אותי שאתן כבר לא מצביעות ולא מגיבות יותר.. (זה אפילו מעליב אותי😪)
אבל מי שכן מגיבה ומצביעה באופן קבוע אני זוכרת ומחייכת כל פעם מחדש. אני ממש מקווה שתאהבו את הפרק של היום. משום מה מרגיש לי שאתן כבר לא אוהבות כי אתן לא מצביעות ולא מגיבות..
הבחורה היפיפיה שמופיעה בתמונה שלמעלה היא אלקסיס. כן כן , לא יודעת אם שמתן לב לשמה בפרקים הקודמים, אבל זאת דמות חדשה.
השיר שצירפתי הוא שיר שאני שומעת כבר הרבה זמן, אני כמעט בטוחה שתאהבו אותו כמעט כמוני..
Zeds dead & omar linx- you and I
אוהבת את כולכן מלא! ❤️❤️
~ירין~

•••••••••••••••••••••••••••••••••••••••••••

*קיט*

הדלת החומה והדהויה מזכירה לי נשכחות, מזכירה לי את רגעי השפל שלי. ברגע שאני נעמד מול הדלת שפעם הייתה כניסתה של דירת המפלט שלי אני נזכר באלקסיס. מראה פניה חקוק היטב בזיכרוני, המחשבה על אותן עיניים ירקרקות ומלאות הבעה גורמות לליבי להחסיר פעימה. זו הייתה האישה שחשבתי שאתחתן איתה, שילדיי יהיו פרי בטנה.

אך טעיתי, גם אותה דרייק לקח מתחת לאפי, היא לא הצליחה להחזיק מעמד מול הפיתויים שלו. כמו שאוולין לא הצליחה ונפלה שבי שקריו. הוא הצליח לגזול ממני את כל הדברים שאי פעם אהבתי.

שעות רבות רצות לי כנגד העיניים, שעות רבות בהן הייתי יושב עם בקבוק אלכוהול ומתבודד עם רגשות המרמור והכעס. הייתי יושב באותה דירה קטנה ופשוטה, לפעמים על הרצפה ולפעמים על כיסא עץ ישן, והייתי נעלם מהבעיות והצרות שלי, נעלם
לכמה רגעים מהחיים שהיו נחלת עברי. הייתי בטוח שהשארתי את אותו נער שנגזל ממנו הכל מאחור. שנפרדתי ממנו ביום שבו ליבי נשבר לראשונה, שאהבת הנעורים נגוזה ממני בגסות. ואיתה התמימות והאמונה שלי בבני האדם.

כבר שנים שלא הייתי כאן. קיוויתי גם שלא אחזור. אבל הנה אני פה, במקום שהשנאה האמיתית בין דרייק לביני התחילה. וכאן הכל יגמר. רק אחד מאיתנו ייצא מפה בעודו בחיים. האחר ייקבר מאחור.
אני מסובב את ראשי אל ג׳ייק שעומד לצידי ואומר,
״זאת ההזדמנות שלך להתחרט. אתה עדיין יכול ללכת ולחזור לאשתך. והכל יהיה בסדר בינינו. אני מבטיח לך״ .

ג׳ייק שואף אוויר עמוקות ומנענע בראשו,
״אנחנו ביחד בסיפור הזה. אתה לא תצליח להיפטר ממני.״ , הוא אומר ומניח את ידו על כתפי, לוחץ אותה קלות. אני מהדק את ידי על האקדח ומהנהן לו בחזרה. ״תתכונן למחזה לא יפה. בלשון המעטה.
במיוחד כשהוא יודע שאנחנו באים. הוא מוכן לקראתנו״ , אני אומר בשקט, פן דרייק ישמע אותנו.
״החולה נפש בטח הכין לנו פאקינג הצגה שלמה.״
ג׳ייק נאנח בעודי פותח את הדלת בחבטה. זה מתחיל.

אנחנו נכנסים בחרישיות לתוך הדירה, כאילו חוששים להעיר את המתים. היא לא השתנתה כלל, אפילו הבלאגן ושברי הרהיטים שהשארתי כאן נשארו במקומם. לא פעם תהיתי אם דונה סידרה את הזיכרון היחיד למה שקרה, לסוף של אלקסיס ושלי. אני מתאר לעצמי שהיא בכלל לא נכנסה לפה.