My light

36

אני ממליצה לכן לשמוע את השיר שהוספתי, זה שיר שאני מאוד אוהבת והיה לי כיף לכתוב את הפרק כשאני מאזינה לו-
Cloves- "don't forget about me" 
מקווה שתאהבו את הפרק,
~ירין~

************************************

*אוולין*

״אוולין?״ , קולו של סת׳ קורא בשמי בדאגה. הוא דורש לדעת מה גורם לרעידות חסרות הרחמים לתקוף את גופי. מה גורם לפניי להתכווץ בכאב חד.

נדמה שלמשך כמה רגעים בודדים ליבי פוסק מלפעום, הוא מפסיק להזרים דם אל עורקיי, הוא מוצף בפחד. איני יודעת מה מקור הפחד העז שאוחז בגופי, אך הוא מקפיא אותי לחלוטין. אפילו הנשימות שלי קטועות ודוקרות.

נדמה שהשמש החליטה שעדיף שתתחבא מאחורי אלפי עננים כבדים וסמיכים, עננים אשר אינם מוכנים שאפילו קרן אור אחת תעבור דרכם ותחמם מעט את גופי ההמום. ידיו של הרופא מונחות בכבדות על כתפיי. הוא מנער אותי וקורא בשמי. אך אני לא נמצאת פה. אני לא כאן. נדחקתי עמוק בפנים, גופי המכווץ מהווה חציצה בין רגשותיי ופחדיי לבין העולם שמסביב. הוא מהווה חציצה בין עצם הוויתי לבין כל דבר אחר שקיים ודורש ממני את תשומת ליבי.

משהו קרה. אך איני מצליחה לשים את אצבעי על הגורם שיכול לאשש את פחדיי. זה כמו תחושה מקדימה שמזהירה אותך כמה רגעים לפני שאסון קורה, לפני שהחיים שלך משתנים לחלוטין. הדם הקפוא בעורקיי צועק לי שמשהו לא בסדר, זה לא הגיוני ורציונלי כלל וכלל, אבל אני יודעת שמשהו קרה. זאת הבנה שיכולה לחלחל רק אצל אדם שעומד לאבד מישהו אהוב.

הלב שלי מרגיש כאילו איבד חלק מהותי מעצמו, כאילו החלק שהשלים אותו נעלם כלא היה, כאב חד מתמקם לו בכבדות במרכז חזי, בדיוק בנקודה שבה שמרתי את כל האהבה והאמונה. שום מילה לא תעזור, ושום דבר לא ישכנע אותי שאני טועה.
אני פשוט מרגישה את זה, כמו שאישה שחוזה בבנה כואב, כמו שאישה יודעת שאהובה כבר לא נמצא. אני פשוט מרגישה את זה מעקצץ מתחת לעורי, מצחקק בשפלות וברוע. אני יודעת שמשהו קרה לקיט.

המחשבה שיש סיכוי שקיט סובל וכואב גורמת לדמעות לעלות במורד גרוני אל ארובות עיניי,
לעלות אל אותן עיניים אשר צורבות מהמאמץ לעצור את ההתפרצות הבלתי נמנעת. חלק קטן מההיגיון אומר לי שזה בלתי אפשרי שאוכל להרגיש את הכאב של קיט, שאוכל איכשהוא להרגיש שמשהו קרה לו. הרי זה פשוט בלתי אפשרי.

אני כל כך רוצה להאמין לזה. אני משתוקקת לכך שאני טועה, אני מייחלת לכך שפשוט השתגעתי.
שהתחלתי להזות דברים. אולי זה הגעגועים אליו, אולי הידיעה שהוא בסכנה כעת כשהלך לשים קץ לחייו של דרייק גורמת למוחי לבדות דמיונות שווא.

אבל משהו בתוכי פשוט יודע שאני לא טועה. הרי האהבה שאני מרגישה לקיט היא לא אהבה רגילה, קיט הוא לא סתם מאהב רנדומלי. הוא לא דמות חולפת בחיי, הוא לא סתם אדם שיהווה חלק מעברי ושאשכח ממנו עם חלוף הזמן.