My light

7

**קיט**
״לעזאזל ג׳ייק, תגיד לבחורה שלך שגייב מת ואין לה מה להיבהל. היא ראתה את הדם על הידיים שלי, היא צריכה להבין שהוא מת. אין לי זמן לשטויות שלה.״ , אני אומר בבוטות, לא מתחרט על החוסר מקצעויות הזאת, אפילו לא לשניה. אוולין מחכה לי במטבח ואני לא מוכן לתת לה לחכות עוד. ג׳ייק נושף אוויר בחדות, ״תדבר יפה על האישה שלי, בן זונה. אני רק מבקש שתמצא זמן פנוי, אני מציע לך בלבביות, קיט, שזה יהיה היום ותרגיע אותה. זאת בקשה כזאת גדולה? , לא. חצי שעה מהחיים שלך בשביל אשתו של אח שלך.״ , אני שונא שהוא צודק. זה בהחלט אמור להיות רק חצי שעה, וג׳ייק הוא כמו אח. אבל זה אומר שזה גוזל חצי שעה מהזמן שלי עם אוולין. אני זקוק להרגיש אותה כל הזמן, אני משתוקק אליה כל רגע. ואני משתוקק אליה עכשיו, ״אוקיי. אני אקפוץ אליכם בהמשך היום, אני אודיע לך עוד שעה לפני שאני מגיע.״ , אני רק אצטרך לזיין את אוולין לפני, לקלח אותה, לדאוג שתאכל שוב ואז אני אוכל ללכת לדאוג לאישה אחרת, דניאל. אני דואג להרבה נשים בזמן האחרון, ללא כל ספק, השתנתי. ג׳ייק מכחכח בגרונו באופן חשוד, מה הבן זונה רוצה? , אני מגחך ומחכה שיפצה את פיו, ״אם אתה כבר מתכוון לקפוץ אלינו, תביא איתך את אוולין. אני אשמח להכיר את הבחורה שתפסה את חבר שלי. אני אעסיק אותה בזמן שתדבר עם דניאל, וכך אני גם אוכל להכיר אותה.״ , המילה הראשונה שקופצת לי לראש היא : לא!!!!! ,
הדחף הראשוני שלי הוא לשמור את אוולין לעצמי, לגונן עליה מכל משמר, למרות שג׳ייק לא מהווה איום. אני פשוט כל כך מפחד שמשהו יהרס, שהיא תשנה את דעתה עלי, אני חרד לפרטיות שלה ושלי. אבל אז אני מבין שאני מתכוון ללכת אליהם, וזה אומר שהיא תישאר פה לבד. עדיף שהיא תבוא איתי, ״אוקיי, אני אביא אותה איתי. אבל בתנאי שיהיה אוכל. אני צריך להאכיל את הבחורה שלי לפי השעון, היא צריכה להשמין, כשתראה אותה תבין לבד.״ , הוא צוחק ואומר בשמחה, ״מי היה מאמין ששנינו נמצא את אהבות חיינו? , אנחנו, הגברים הרווקים הכי נחשקים בארץ.״ , אני משתנק בהלם למשמע דבריו, אהבת חיי? , כשהוא מתאר את זה ככה, זה באמת נשמע גדול. אני נושם במהירות ואומר, ״אהבת חיי? , זה מושג גדול. ״, אני אומר בפחד, מודע לכך שאני לא מספיק טוב לאוולין, חושש שהיא תגלה את זה ותברח, הוא צוחק ואומר ,״ יש כמה שאלות שאתה צריך לשאול את עצמך ואז לפי התשובות תוכל להבין אם היא האחת.״, אני מגלגל את עיני ואומר בציניות, ״בחיי, ג׳ייק, מאז שאתה עם דניאל נהיית טוב בחרא הזה.״ , הוא מתעלם מהערה הנבזית שלי וממשיך, ״כל פעם כשאתה רואה אותה, כשאתה מסתכל על פניה, אתה מרגיש שהנשימה שלך נעצרת ואתה נפעם למראה יופייה?״ , לעזאזל, כן! , אני נוהם לאישור. הוא ממשיך, ״ אתה מרגיש שהיא הדבר הכי טוב בחיים שלך, שאתה חי כדי לרצות ולדאוג לה?״ , הוא שואל ברצינות, נותן לי כמה נקודות למחשבה, ״היא נמצאת בראש סדר העדיפויות שלי, היא החשובה לי ביותר, היא והצרכים שלה.״ , לכל הרוחות, אני לא מאמין שאני משתף פעולה עם הזבל הזחוח הזה, הוא מגחך ואומר, ״שאלה אחרונה, ידידי. כל פעם שאתה לא לידה, אתה מרגיש שאתה חייב להגיע אליה, חייב לשים עליה את ידייך, לבדוק שהיא מוגנת ובטוחה, אתה מדמיין ומפנטז איך היא תחכה לך, כולה חשופה ועירומה למראה עיניך בלבד, מחכה שתכבוש אותה ותשרוף אותה במגע שלך?״ , שיט! , צורך עז לכבוש את אוולין מכה בי, אני צריך אותה עכשיו, מתחתי משתוללת ומתחננת לעוד ממני , ״הבהרת את הנקודה שלך, סטורם. כרגע אני הולך לבדוק מה עם האישה שלי. אנחנו נבוא בצהריים.״ , לעזאזל, אוולין, אני מקווה שאת מוכנה אליי. אני מנתק לו ומסדר את מפשעתי בתוך המכנסיים, ״אוולין, איפה את קטנה שלי?״ , אני צוחק, כבר התגעגעתי אליה. אני צועד בזריזות למטבח, מופתע לראות שהיא לא שם, ״בייבי, איפה את?״ , אני צועק ועולה לקומה השנייה, מחפש אותה במקלחת, גם שם היא לא נמצאת, אני מתחיל לצעוק בהיסטוריות, ״אוולין, זה לא מצחיק אותי! , איפה את?״ , אני מתזז ומתרוצץ ברחבי הבית, אין זכר לאוולין, ״לכל הרוחות המזדיינות!״ , אני צועק בתסכול, מעביר את ידי בשערי, איפה היא יכולה להיות? , אני מתכוון לחפש אותה בחוץ, אך משהו מסיח את דעתי, דלת הכניסה פתוחה. היא ברחה. שוב. אני מקלל חרישית ומחפש את מפתחות המכונית שלי, אני מוצא אותם במהירות ויוצא מהבית, נכנס במהירות לאאודי R8 הלבנה שלי, תוך שניות ספורות אני נוסע במהירות של 160 קמ״ש, מחשבות רבות צצות בראשי- אוולין שומעת את השיחה שלי ושל ג׳ייק, אוולין עצובה, לבדה, בוכה. לעזאזל, איך הורדתי ממנה את העיניים שלי? , כל פעם שאני עוזב אותה היא בורחת. אני נוסע למקום שבו מצאתי אותה אתמול, אך היא לא שם. איפה היא יכולה להיות? , אני מחפש אותה בכל מקום אפשרי, נוסע בכבישים, מקלל ומושך שיערות בעצבים. אני דופק על ההגה באגרופי , ״איפה היא???״ , אני שואג, העצבים רותחים בגופי, ואם קרה לה משהו? , מישהו תפס אותה, מישהו שרוצה לנקום בי. תסריטים נוראים עוברים בראשי, אני חייב למצוא את אוולין. הטלפון שלי מצלצל, מסיח את דעתי ממופע האימים שמתחולל בראשי, ג׳ייק מתקשר. אני עונה בעצבים, ״מה?״ , אין לי זמן אליו עכשיו. הוא אומר בקול נמוך, ״הבחורה שלך איתי, אוולין.״ , הקלה עצומה שוטפת את גופי, רגע. אוולין איתו? , ״מה לכל הרוחות, היא עושה איתך?״ , אני שואל בכעס, לא מצליח להבין למה לעזאזל הבחורה שלי נמצאת עם מישהו שהוא לא אני. הוא ממשיך לשמור על חזות שלווה ורגועה שמחרפנת אותי, ומזכירה לי עד כמה אני לא רגוע ושלו, ״לא ענית לי בטלפון, ורציתי שתביא את המסמכים שביקשתי ממך איתך, אז התכוונתי לנסוע אליך ולקחת אותם, ואז ראיתי אותה באמצע הכביש.״ , שתיקה כבדה השתוררה על הקו, ״כמעט דרסתי אותה.״ , אני שואף אוויר בחדות, ״מה?? , כמעט דרסת אותה?״ , אני צועק בהלם, לפחות הוא מרגיש קצת אשמה, ״כן, אני מצטער, אבל כמעט! , לא קרה לה כלום. אחר כך שאלתי אותה איך קוראים לה ולאן היא צריכה ללכת.״ , הנשימות שלי חוזרות להיות רגועות וסדירות, אני מעביר יד רועדת בשערי, ״מה היא אמרה לך?״ , אני שואל בפחד, מפחד שיאשר לי את מה שאני יודע כבר. הוא נושף בתסכול, ״היא אמרה לי שקוראים לה אוולין, והיא פגשה איזה מישהו מסוכן, שקוראים לו קיט, ושלא אכפת לה לאן ללכת, העיקר רחוק מכאן.״ , לעזאזל, היא שמעה את השיחה, ״ג׳ייק. היא שמעה את השיחה שלנו, שאמרתי לה שרצחתי את גייב.״ , הוא ציקצק בלשונו ואמר, ״את זה הבנתי כבר בעצמי, דרך אגב, פעם הבאה שאתה מדבר איתי על דברים כאלה, תשים לב שאתה לבד.״ , אני מתעלם מדבריו ושואל, ״איפה אתם?״ ,
הוא עונה בלבביות, ״כרגע אני נמצא בבית שלך. מנסה בכל הכוח למנוע מאוולין לברוח, בחיי, שהיא בחורה קשה. מזכירה לי את דניאל שלי, עקשנית.״ , כבר הבנתי לבדי שהבחורה שלי עקשנית, בורחת ממני כל הזמן, כמה שיותר רחוק. אני עושה סיבוב פרסה לא חוקי, ונוסע במהירות שערורייתית לבית שלי.
אני מגיע לשביל הגישה וחונה ליד הבנטלי פליינג ספר השחורה של ג׳ייק, כבר שנים שמבחר המכוניות שלנו מסב לנו גאווה רבה. אני נכנס במהירות לבית ורואה את ג׳ייק יושב צמוד לאוולין, צמוד מידי. אני מזעיף את פני ומתקדם לעברם, ״אוולין, אנחנו צריכים לדבר.״ , אני שולח אליה מבט מרוסן ומאופק, כל מה שאני רוצה זה לזיין אותה ולחנך אותה, היא צריכה ללמוד להפסיק לברוח ממני, לכל הרוחות. אבל, אני מבין שאני חייב לשתף אותה בהכל, להניח את הקלפים על השולחן, ולתת לה לבחור- אותי ואת החיים המפוקפקים שלי או לעזוב. ואני לא לוקח את האופציה השנייה כבחירה אפשרית בשבילה. היא מסתכלת עלי בבהלה ופחד משתקף מעיניה היפות, ״אל תתקרב אלי.״ , היא מגמגמת, גופה נרתע אחורה. גופי מתכווץ ועיני מתמלאות כאב למראה הפחד והבהלה שלה, היא נרתעת ממני. היא ממשיכה הפעם בקול חזק ואחיד, ״אני לא יודעת מי אתה, וכנראה שאני לא רוצה לדעת. הספיקה לי השיחה ההיא שבה ששמעתי אותך אומר שרצחת מישהו.״ , אני מתכוון לבקש מג׳ייק לצאת, ולתת לנו פרטיות, אך הוא מתפרץ לדבריי,
״את טועה, אוולין. אני זה שרצחתי את גייב. קיט לא קשור לזה.״ , הפעם גופה של אוולין נרתע גם מג׳ייק, היא קמה מהספה בחדות ומנסה להתרחק משנינו, אך זה בלתי אפשרי, כשהיא כל כך קטנה ושני גברים גדולים סוגרים עליה.
אני מביט בה ואומר, ״אני זה שרצחתי את גייב, זה לא היה ג׳ייק.״ , ג׳ייק מסתכל עלי באי הבנה, לא מבין למה אני משקר לה, ולא משתף איתו פעולה כדי להרגיע את אותה. זה נכון, אני באמת לא הרגתי את גייב, אך אם ג׳ייק היה מבקש ממני, הייתי הורג אותו, זה חלק מהעבודה שלי. דבר אחד הבנתי מהשיחה שלי ושל ג׳ייק, והוא שאוולין, כנראה, אהבת חיי. המחשבה שאני אאבד אותה מכאיבה לי בכל הגוף, והשעתיים האחרונות שעברתי בחיפושים אחריה, רק העצימו את ההבנה הזאת. אני רוצה לשמור אותה לתמיד איתי, שהיא שלי. אני צריך לספר לה הכל. אני מיישר את ראשי, גבי זקוף, ״אוולין, לכל אחד יש עבר. יש לי דברים לספר לך, לפחות זה מגיע לי. שתתני לי הזדמנות להסביר לך.״ , היא מביטה בהיסוס ואז מהנהנת בראשה, ״יש לך עשר דקות.״ , קולה רציני ומחושב. אוקיי, יש לי עשר דקות לשכנע את הבחורה שלי להישאר איתי.

סורי על הפרק הקצר, מבטיחה לפצות אותכן פעם הבאה❤️
~ירין~