My light

33

שיר מומלץ להאזנה- rihanna- stay feat. Mikky ekko

*
*

*קיט*

״את רוצה שאני א-אהרוג אותו בשבילך?״ , אני שואל בהלם קל, מתפלא שמשפט כזה יצא מהפה של אוולין.

עיניה הכחולות מתקדרות כשהיא מצמצמת את שפתיה ואומרת, ״אני לא רואה דרך שבה אני אוכל לנסות אפילו להשתקם כשהמטורף הזה מסתובב לו חופשי, כשהוא מהווה איום תמידי מעל ראשי. תאמין לי שלא הייתי מבקשת ממך דבר לו זה לא היה הכרחי.״ , נדמה שחזי מתכווץ כשהיא מבטאת את המילה ״ממך״ בכזאת סלידה.

הכעס שלה כלפיי מסתמן בכל תו ותו מפניה היפות. האשמה מכרסמת בתוכי, לו הייתי מגיע קודם יותר כל זה לא היה קורה. אני חייב להחזיר אותה אלי, לא משנה מה יהיו ההשלכות, היא צריכה להיות איתי, אני צריך שהיא תבטח בי שוב, שהיא תהיה שוב שלי והפעם לתמיד.

המתח מורגש באוויר מסביבנו, הרבה מילים שלא נאמרות עומדות בינה לביני, הרבה האשמות וחרטות.
החדר הקטן חונק אותי, ארבעת הקירות הארורים האלה גורמים לי להרגיש כלוא, העיניים שלה גורמות לי לרצות לנוס על נפשי, להימלט הרחק מהתסכול והקשיים שצפונים לנו בעתיד הקרוב. גם כשהוא לא יהווה לנו איום, גם אז, נוכחותו תורגש היטב, יהיה קשה לסלק אותו לחלוטין מחיינו, הוא עומד בינינו, הזיכרון שלו מפר את האיזון של אוולין, אני חייב לדאוג שהיא תוכל לעצום את עיניה מבלי לחשוש שהוא אורב לה ומחכה לרגע שבו תהיה לבד כדי לסיים את מה שהוא התחיל.

צורך עז וקדמוני ממלא את גופי, זורם בעורקיי, גורם לדמי להתלקח. אני מרגיש שאני עומד בפני מלחמה, קול בירכי מוחי דורש ממני נקמה, הוא צועק שאנקום את הכאב וההפסד שנגרמו לנו. אני חייב את זה בשבילה, אולי כך היא תוכל לסלוח לי.

הייתי צריך לחזות את זה, להבין שלמרות שעברו כבר הרבה שנים מאז אלקסיס, למרות שהוא העמיד פנים שהוא המשיך הלאה, הוא עדיין שמר לי טינה למשך כל אותם שנים. הקנאה האובססיבית שלו בי לא הפסיקה לרגע, אלא רק התעצמה. השנאה שלו אלי הובילה אותו לכדי שיגעון. אני צריך לשים לזה סוף.

אני נועץ את עיניי החשופות בעיניה השבורות, היא מזהה את ההבטחות שטמונות במבטי, את האישור. תווי פניה הנוקשים מתרפים מעט בהקלה ניכרת לעין.
היא מזדפקת ואומרת, ״אני מאמינה בך. אני אחכה שתחזור אליי.״ , עיניי נפערו למשמע דבריה, היא מבקשת שאחזור אליה.

יש לנו סיכוי? , אני מסרב לטפח תקוות שווא, אני מסרב לדרוש ממנה תשובות ומענה שהיא לא תוכל לענות עליהן בכנות מוחלטת. לפחות יש לי לאן לחזור. אני צריך לגעת בה, אני זקוק להרגיש את העור המנחם ומרפא שלה. אני רוצה לנשום את האוויר שלה, זקוק להרגיש את הבל פיה החמים על גופי. צמרמורות עוטפות את גופי, הגעגוע אליה כבד מנשוא, אני מתגעגע אל אותה אוולין שהרימה אלי את עיניה הגדולות והתמימות ברחוב, שגרמה ללב שלי להפסיק לפעום. היא לקחה אותו בשבריר השנייה שעיניה התכולות ננעצו בעיניי.