My light

16

*אוולין*

הכאב באף נרגע, ואיתו גם הבכי. אני נוסעת במכונית של קיט, נמצאת בדרך עם יעד לא מוגדר. לאן כבר יש לי ללכת? , אין לי אף אחד חוץ מקיט. חוץ מהגבר הנפלא הזה, שהייתי חייבת לבגוד בו.

''גבר נפלא?''

המוח שלי צועק ומתמרד,

"גבר נפלא שכופה את עצמו עליך, גבר עם צדדים אלימים וכוחניים, גבר נפלא ששבר לך את האף."

הקול הפנימי שבראש שלי לועג לי, גורם לי לפקפק בעובדה שקיט הוא גבר נפלא.

אולי הוא חשף צדדים קשים ואלימים שלו, אבל כל זה קרה בגלל משהו שאני עשיתי, אני יצרתי את התסבוכת הזאת. אני אשמה באלימות שלו, הגיע לי שיכפה את עצמו עליי, אני אשמה בכל.

אני שואפת אוויר בחדות ונזכרת בכל הגברים האחרים, בצעקות, בסטירות, "הכל באשמתך, תראי מה את גורמת לי לעשות!" , ואז עוד אגרוף.

קיוויתי שעם קיט זה לא יקרה. כנראה שזה מה שנגזר עלי, זה המזל שלי עם גברים. המחשבה שלמשך כל החיים שלי אני אהיה מושפלת על ידי גברים רומסים גורמת לידיים שלי לרעוד ללא שליטה, ולדמעות חדשות ולא קרואות להגיע. יבבה חזקה נפלטת מפי, הדמעות מטשטשות את שדה ראייתי, והמכונית שמלפני נהפכת למטושטשת.

אני מאותתת ויורדת לשוליים של הכביש, אני לא יכולה לנהוג במצב הזה. במיוחד שאני לא יודעת לאן פני מועדות, ואני עם הרכב של קיט. לעזאזל, הוא בטח כבר שם לב שהמכונית שלו נעלמה. אני תוהה אם הוא מחפש אותי. ואם כן, הוא מחפש אותי כי הוא רוצה אותי בחזרה והוא דואג לי, או שהוא פשוט רוצה את המכונית שלו?,

אני מעבירה את ידיי הרועדות בשיערי הארוך ובוכה בקול רם, משחררת קיטור. צלצול חזק מבהיל אותי ומפסיק את הבכי שלי, משאיר רק יבבות בלתי נשלטות, הצלצול מגיע מהטלפון החדש שדניאל הביאה לי, כדי שנוכל לשמור על קשר אחיד ורציף. על הצג מופיעה תמונה שלה ושלי מחייכות למצלמה, תמונה שצולמה באותו יום שדיברתי איתה והשלמתי עם קיט, נדמה שעבר זמן רב מאז.

שמה מתנוסס על הצג- 'דניאל' , אפילו השם שלה מרשים ויפה. הכל אצלה יפה. אני נושמת עמוק, מנסה לשמור על חזות אחידה ומשכנעת ועונה לה בקול ניטרלי, "דניאל, היי." , יופי, אוולין, תמשיכי ככה. אל תראי לה שכואב לך. היא פולטת אנחת רווחה ואומרת בהקלה, "אוולין, יקירה, אני שמחה שענית לי. שמעתי על הריב הגדול. בערך." , אני עוצמת את עיני ומשעינה את ראשי על כרית המושב. זה כבר הספיק להתפשט, קיוויתי שייקח לזה יותר זמן.

אני מכחכחת בגרוני ואומרת, "למה את מתכוונת כשאת אומרת בערך? , מה שמעת?" , אני שואלת ומנסה להוציא ממנה מידע, אולי היא תוכל לספר לי מה קיט חושב. אני שומעת את החיוך שלה כשהיא מדברת, "יקירה שלי, בסך הכל שמעתי שאת וקיט רבתם, ולא מעבר. אני אשמח שניפגש ותגידי לי מה קרה, אם את רוצה כמובן. אני לא לוחצת עליך לעשות משהו שאת לא רוצה. מבחינתי, אנחנו יכולות סתם להיפגש בבית קפה או אצלי בבית. אני אפילו אשמח מאוד." ,