My light

5

**קיט**
״בואו. יש לי עבודה פה בשבילכם. ״ , אני אומר בקול מאיים וכועס לעובדים שלי בטלפון, מוציא עליהם את העצבים שלי.

לכל הרוחות, ג׳ייק. אני מקווה שהוא יעריך את זה שעזבתי את הבחורה שלי אחרי שהייתי איתה בפעם הראשונה, והבטחתי לה שאני לא אעזוב אותה, כדי לבוא לפה, ולנקות את הבלאגן המזדיין שלו.
בחיי, שג׳ייק הגזים הפעם, הוא יכל להקל עלי בניקיון אחריו. הגופה מוטלת על הרצפה, ראשו של האדם המסכן הזה מעוות, עדות לכך שג׳ייק שבר את מפרקתו. אני רואה את ג׳יימס ודומיניק נכנסים בשקט עם שקים וחומרי ניקוי בידם. אני אפילו לא מתכוון לשאול איך הם עברו את השומר בכניסה.

כולנו מנוסים ולכן העבודה נעשית בשקט מופתי ושיתוף פעולה, ג׳יימס ואני מרימים את הגופה בקור רוח, ומכניסים אותה במיומנות לתוך השק שדומיניק מציב מולנו, ״ תנקו את הרצפה, את הספות והרהיטים. אני אבדוק אם יש עוד ראיות או דברים שצריך להיפטר מהם.״ , אני נותן להם את ההוראות הרגילות, והם מהנהנים בראשם, רגילים לבצע את העבודה השחורה. אני מסתובב ברחבי הבית, מחייך לנוכח פריטי הנוי, והתמונות של ג׳ייק ובת זוגתו, שלפי החוזה שהוא ביקש ממני לתת להם, תהיה בקרוב אשתו. ג׳ייק התרכך, הבחורה הזאת שינתה אותו, עכשיו אני בטוח שהיא האחת בשבילו.
אני שמח בשבילו, במשך כל השנים האלו הוא היה בודד, בנה את האימפריה שלו לבד והשקיף עליה מהצד, אלו לא חיים. עכשיו יש לו סיבה לחזור הביתה, סיבה לראות את החיים בצורה אופטימית יותר. מחשבותיי נקטעות, כשכלי גינון מושכים את עיני, בבירור לא שייכים לנוף של חדר השינה.

כנראה ככה הוא נכנס, האיש המסכן שדמו נקרש על הרצפה ומקשה את העבודה של הבחורים. הוא התחזה לגנן וככה הצליח לעבור את השומר. השומר, ללא כל ספק, מטומטם. ג׳ייק גר בפנטהאוז, אין לו גינה. גם האיש שמפרקתו נשברה מטומטם, לא מתעסקים עם אדם בעל אמצעים וכוח כמו ג׳ייק סטורם, זה סיכון גדול מידי. אני לוקח את כלי הגינון ושם אותם בסלון ליד השק. הבית נקי ומסודר.

אני מנקה את האבק מבגדי, עבודתי כאן הסתיימה,
״ קדימה בחורים, תסחבו את השק, ותקברו אותו במקום רחוק מכאן, המקום הרגיל לא מספיק רחוק, אז תהיו יצירתיים, ותעשו לכם טיול נחמד וארוך למקום מבודד.״ , הבחורים מהנהנים בפנים חסרות הבעה, מקצעויות. אני סוחב את כלי הגינון, מתכוון לזרוק אותם במקום רחוק. אני עושה את דרכי למכונית שלי, ורואה את השומר יושב על כיסאו, כשמשקפי שמש מונחים על פנים, בוודאי מעולף.

אני סומך על הבחורים שלי שדאגו לנטרל את המצלמות ולכסות את עקבותינו, אנחנו כבר מיומנים, זה חלק מהעבודה שלנו. אני נוסע לבית החולים שג׳ייק נמצא בו, מתכוון לדווח לו על הנעשה. אני נכנס לבית החולים ושואל בנימוס היכן החדר של דניאל פרו נמצא, היא בודקת במחשב ואומרת בקול משועמם, "ישר עד הסוף ואז שמאלה." , אני מהנהן בראשי ומודה לה. אני רואה את ג׳ייק בתוך החדר, כשדניאל בתוך חיבוקו, הם חולקים רגע אינטימי, אז ככה אהבה נראית. ישר קופצת לי לראש תמונה של אוולין, גופה עירום ושיערה הזהוב פרוש על המיטה, משווה לה מראה של מלאך.