המנהל שלי/ /my manager

פרק 2- בת׳

אירוע משעמם, בכולו הייתי בפלאפון.
מצד אחד יש הכלבה עפה מפה, אבל מצד שני.
מי זה? מי הולך להחליף אותה? חוץ מהשם שלו אני לא יודעת כלום.
לא הקשבתי ממש.
האירוע הסתיים, אבל כולם המשיכו לשבת. זאת גם הארוחת ערב.
לא נגעתי בכלום, אני לא רעבה. קמתי מהכיסא הנוח להפליא הזה.
והתקדמתי ליציאה, מסמסת לתומאס שהלכתי.
״לאן את הולכת אליזבת׳?״ שאלה עצבנית. ועצרתי. הסתובבתי אל הפנים הזועמות שלה. ״אני עייפה״ חייכתי חיוך מריר.
״למה את מעצבנת? שבי ותאכלי את האוכל שלך, את לא מבינה שהוא הולך להיות המנהל שלך ואת צריכה להרשים אותו?!״ צעקה עליי, והתעצבנתי. היא רוצה להרשים אותו. לא אני.
הריב שלנו תפס את כל התשומת לב באולם הזה.
״את צריכה להרשים אותו זקנה מקומטת, תצעקי עליי עוד פעם אחת ותראי מה יקרה״ איימתי, ויצאתי משם.
מטומטמת, סתומה. מפגרת. כוסאמק ערס סתם עיצבנת אותי עכשיו האידיוטית הזאת.

יצאתי לחצר, ידעתי שאם אני אלך לחדר, אני אשבור הכל.
שלפתי את הסיגריה והמצית, ששמתי בחזייה בידיוק למקרה כזה.
התיישבתי על הספסל ועישנתי. הפלאפון שלי התחיל לצלצל.
על הצג הופיע שמו של תומאס. ניתקתי. אני מעדיפה להיות פה לבד.
האוויר הקר פגע בגופי החשוף, והתחלתי לרעוד.
זה עדיף מאשר לחזור לבפנים.
״ערב טוב״ שמעתי ונבהלתי. סובבתי את ראשי במהירות.
החתיך. מה הוא רוצה?. ״היי״ הייתי אדישה. החזרתי את מבטי לאופק של ההרים. שמעתי את צעדיו.
״מה נשמע?״ שוב דיבר, הוא לא מבין את הרמז?.
החזרתי את מבטי אליו. ״אתה צריך משהו?״
הייתי הכי ביצ׳ שאפשר.
״כבי את הסיגריה בבקשה״ אמר סמכותי.
חי בסרט שהוא יגיד לי מה לעשות. טובה זוכרת? את רוצה להתחיל עם המנהל החדש ברגל שמאל?.
נאנחתי. וזרקתי את הסיגריה על הרצפה
ודרכתי עליה עם העקב השחור שלי.
״מה שמך?״ גלגלתי עיניים, אין לי כוח לאנשים חדשים ושהם עוד מדברים אליי. ״בת׳״ קמתי מהספסל.
״רוצה להסביר לי למה צעקת עליה, בת׳?״ עצר אותי עם קולו.
״כי היא זקנה מקומטת״ התכוונתי ללכת,
אבל הרגשתי את ידו תופסת בידי. החום התפשט בידי.
״את לא הולכת לי בפנים״ שוב הסמכותיות הזאת,
אבל הפעם גם זיהיתי איום? זיק של פחד עלה בעיניי.
״טוב אריק וויט המנהל החדש הטחון שלי״ נתתי לו מספיק שמות בראשי. ״אדוני, תקראי לי אדוני״ אמר, צחקתי. אבל הוא היה רציני.
״אדוני?״ זילזלתי. ״אל תזלזלי, את לא יודעת לאיזה רמות אני יכול לרדת״ היה לו פרצוף עצבני. לא אוהב שמזלזלים בו אה?. אני אזכור את זה. ״טוב, אדוני״ החזקתי את הצחוק בפנים.
״עכשיו תעני לי על השאלה״ משך בידי,
והחזיר אותי לישיבה.

״צעקתי עליה כי היא אמרה לי שאני צריכה להתחנף אליך״ זה מה שקרה בגדול. היה לו פרצוף משועשע.
״זה מצחיק אותך?״ התעצבנתי.
״קצת״ הוא חייך, חיוך לבן. וגומה שמאלית יצאה לו.
איזה מושך הוא. ״בן כמה אתה?״ חסרת טאקט.
״למה את שואלת?״ חקר. ״אל תגיד״ אמרתי, וקמתי.
״ערב טוב, אדוני״ זלזלתי בכל מילה.
ואני יודעת שהוא ראה את זה.
״ערב טוב, בת׳״ הנהן. נכנסתי בחזרה לתוך המבנה.
הפלאפון שוב צילצל, והשם של תומאס היה עליו. עניתי.