המנהל שלי/ /my manager

פרק 17- מסאז׳

איכשהו הוא הצליח לסובב אותי על גבי, עדיין הייתי עם הבגד ים ועם השורט שלי. ״אני הולך לגעת לך בגב, תגידי לי איפה כואב לך.״ רק רציתי שזה יגמר. כשחושבים על זה, שאני לא מדברת ולא נושמת. זה לא כואב. זעקת כאב יצאה מפי. ״למה לא אמרת לפני?!״ צעקתי עליו.
״אמרתי״ היה רגוע. והמשיך לגעת בכל הנקודות הכואבות בגב שלי.
שמעתי דלת נפתחת, ״או מיי גאד, מה קרה?״ הרגשתי טיפות מהשיער הרטוב של היילי על גבי. ״היילי לכי לארוחת ערב, הכל יהיה בסדר איתה״ לא הצלחתי לראות פניה, אבל אני מנחשת שהיא מתלבטת.
״אולי כדאי שאני אש-״ ״היילי״ הטון הזה שלא שמעתי תקופה טובה. הטון המפחיד הזה. הדומיננטי הזה. אחרי כמה שניות שמעתי עוד טריקת דלת. ״הפחדת אותה עכשיו?״ שאלתי, חשבתי שרק אני מקבלת את הטון הזה. ״שקט״ אמר. טוב. הרצפה התחילה להיות לי קרה. הבגד ים שלי עדיין היה קצת רטוב, אז הכל נדבק אליי והקור התפשט בכל האיזור של החזה והבטן שלי. ״קר לי״ לחשתי, ככה הכי פחות כואב לי בגב. ״בגב?״ שאל, ״ל-לא״ טיפה רעדתי. וואו לא ידעתי שכלכך קר לגוף שלי עד לאותם רגעים. ״אני צריכה להתקלח״ הרגשתי את השפה התחתונה שלי רועדת. ״את יכולה לקום?״ נאנחתי. להתמודד עם הכאב.
״תרים אותי״ ביקשתי ממנו. ״אליזבת׳... זה יכאב״ הנהנתי. אני מקווה שהוא ראה א- ״אה!״ צעקתי מכאב כשהרים אותי. הכאב הפסיק כשהרגשתי שאני ישרה ועומדת. אבל הגב שלי היה צמוד למשהו.. יותר נכון למישהו. הרגשתי ממש את השרירים שלו נדבקים לגבי העליון. ״אני הולך לשחרר אותך, אוקי?״ הנדתי בראשי במהירות. ״זה כאב, אני לא רוצה שזה יכאב שוב״ זה היה כאב חד, וחזק.
״הרופא בדרך, אני רק צריך שתתאמצי עוד קצת״ מעניין למה הוא לא מדבר אליי ככה תמיד, כאילו אני צריכה להיות פגועה או שהוא ממש ירחם עליי בשביל לקבל יחס טוב ומכבד ממנו.
״פשוט זרוק אותי על המיטה״ הרמתי את עיניי מהרצפה, והבנתי שהמיטה רחוקה ויש לי כמה צעדים. ״את מוכנה?״ הבנתי שאנחנו ממש צמודים כי הקול שלו ממש נכנס לאוזני. הנהנתי. הוא שם את ידו על רגלי החשופה. וידו השנייה תפסה אותי צמוד אליו דרך הבטן. האופן שבה החזיק אותי, הקריב אותי אליו, קצת... חירמנה אותי.
התחלנו ללכת את הצעדים האלה וכל הזמן שינה את מקומות הידיים שלו. לפני שהשליך אותי בעדינות על המיטה, מה שממש הפתיע אותי.
הרגשתי משהו בגבי התחתון, אני לא אגיד הזין שלו.. אבל אני חושבת שאני לא טועה. אז או שהוא עמד, או שהוא סתם גדול. מעניין.
״מר וויט, סליחה על האיח-״ ״סתום תפה ותתחיל לטפל בה, כואב לה״ קטע אותו בטון תקיף. וואו. זה היה לוהט. הבנתי משהו שזה לא מופנה אליי, זה מחרמן.
״כן, מיד״ אמר מפוחד והתחיל לגעת בגבי. שמעתי המון מלמולים בניהם. ואז הרגשתי דקירה קטנה. ״מה זה?״ שאלתי, מרגישה טיפה מנומנמת. ״זה משכך כאבים, הוא קצת מטשטש. ל-״ זה מה שהבנתי, אחרי זה הכל היה מלמולים. עצמתי את עיניי ומהר מאוד נפלתי לשינה עמוקה.