המנהל שלי/ /my manager

פרק 11- איבד שליטה

״כולן לחזור לחדרים, זה לא הצגה״ גבר שבחיים לא ראיתי כאן, צעק עלינו. לפי מה שאחת הבנות אומרת. הוא כבר כאן.
״מישהו כמעט שרף את כולנו, ואתה מצפה שנחזור לישון?״ מישהי צעקה עליו מזועזעת. והצעקות של הבנות התחילו להתגבר.
״שקט!״ צעקה עמומה עצרה כל דיבור שהיה. זה היה הוא.
״כולן להיכנס לחדרים עכשיו!״ אמר מספיק חזק בשביל שהחדרים הפנימיים ישמעו. ״אני רוצה תשובות״ אמרה לו. זה נהיה מעניין.
״גם אני, ברגע שיהיה לי אני אומר לכן. עכשיו לחדרים.״ אמר בעצבים. הוא היה מפחיד באותם רגעים. הוא לבש מכנס חליפה אפור כהה, חולצה לבנה ועניבה בצבע של המכנס. הג׳קט לא עליו. וואו, הגוף שלו נראה נהדר ככה, שהוא מתוח, עצבני.
״אליזבת׳״ שמעתי את שמי, אבל לא מהצד של היילי, אלא מהצד שלו.
פתאום שמתי לב שהמסדרון ריק, רק הוא ואני כאן. הדלת של חדרי עדיין פתוחה. ״כן?״ שאלתי, מנסה להפגין אומץ וביטחון. הוא התקרב אליי במהירות, ואחז בצווארי בחוזקה. התחלתי להיחנק.
״את עשית את זה?״ שאל מחזק את האחיזה. ״ארי-״ לא הצלחתי לסיים. הרגשתי שאני מאבדת כל פיסת אוויר שיש לי בריאות. ״אני יודע את זה. את עשית את זה, נכון?״ שאל בטוח בעצמו. התחלתי לראות נקודות שחורות, ״תעני לי!״ צעק עליי. איך אני אענה לך יחכם?. הופלתי על הרצפה. הנקודות נעלמו. והנשימה חזרה לריאותיי. השתעלתי כמה פעמים, ״לא סיימתי איתך״ אמר, כשהרמתי את מבטי הוא כבר לא היה, נעלם. הוא עצבני.
או שמשהו שם היה חשוב לו, או שהוא שונא שממרים את פיו. הדבר האחרון שחשבתי שהוא ינסה לעשות, זה להרוג אותי.

-

קמתי, החלטתי היום להיכנס לשיעורים. אני ממש לא רוצה להיתקל בו שהוא מפחיד ככה, גם ככה זה היום לימודים האחרון. בימי שבת וראשון לא לומדים. ימי חופש כאלה.
לפי השעון, עכשיו- 8!! פאק. לקחתי בגדים מהארון והתחלתי ללבוש את הטייץ השחור הקצר שלי, וגופייה שחורה. תוך כדי שאני מצחצחת שיניים. הסתכלתי על המראה וראיתי פס אדום וארוך על צווארי. פאק.
זה לא נראה טוב, אין זמן. אני אטפל בזה אחר כך.
באתי לצאת מהחדר, אך הדלת נפתחה. זאת הייתה היילי.
״המנהל קורא לנו״ אמרה. עלה לי פרצוף לא מובן. למה שיקרא גם להן? חשבת יש הוא חושד רק בי. ״הוא עושה את זה לכולם, כבר כמה חדרים היו אצלו.״ הנהנתי. ״את בסדר?״ שאלה והסתכלה בבהלה על צווארי. הסתרתי את זה ישר עם ידי. ״כן״ מיקודם עוד שמתי על זה זין ואמרתי למה שאתבייש בזה שהמנהל חנק אותי. אבל עכשיו זה קצת מביך אותי. ״זה אלרגיה״ המצאתי, ניסיתי להחליק את זה. היא הנהנה והלכנו למשרדו. ״רק שתינו?״ שאלתי אותה כשהגענו לקומה השלישית. ״נדיה כבר אצלו״ אמרה, והתכוונתי לעלות עוד קומה אבל היא עצרה אותי עם ידה. ״המשרד שלו עבר לפה״
איך היא יודעת את כל זה?. הלכנו לאיזה דלת אחת. הקומה הראשונה זה החדרים של הבנות, החדר אוכל וכמה כיתות לימוד, וככה זה בקומה השנייה, החדרים של הבנים, וכיתות לימוד.
מה שאני יודעת על הקומה הזאת, זה שטינה ישנה כאן, בזמנה.