המנהל שלי/ /my manager

פרק 9- גבריאל

״מה?!״ צעקתי עליו, וראיתי את לסתו מתהדקת. הוא אני עצבני?!
אז אני פאקינג רותחת!.
״למה הוא עובר פנימייה?!״ צעקתי, והוא בא להגיד משהו.
״אתה יודע מה, לא אכפת לי. אני עוברת איתו״ ניסיתי להרגיע את עצמי, תומאס הוא החבר הכי טוב שלי, הוא המשפחה שלי.
אם הוא חושב שהוא יפריד אותך מהמשפחה שלי יש לו טעות.
״את מוכנה להירגע?״ שאל עצבני בעצמו. ״לא אני לא ארגע שלוקחים ממני את הדבר היחיד שעוד נותן לי סיבה לחיים האלה״ צעקתי שוב.
היה לו מבט נקמן. אני לא עשיתי לו כלום בשביל שיתנקם בי.
״את תסדרי בלעדיו״ חשק שיניים. ניגבתי דמעה שברחה לי מהעין.
ראיתי את מבטו מתרכך אבל אני לא מאמינה לזה.
״אני שונאת אותך״ אמרתי, מתרחקת ממנו.
אם אני אהיה קרובה אליו עוד דקה אחת אני אקח את המספריים מהשולחן שלו.
אם אני נשארת והוא הולך אני הולכת למרר לזבל הזה את החיים.
ואז לברוח מפה. יש את הפתח בגדר שכנראה לא חסמו.
ואני מכירה את השומר אז הוא יתן לי לצאת ויעלים עין. לא אכפת לי לאן, העיקר שהשם שלו יתכתם.
״את יכו-״ לא נתתי לו אפילו לסיים, מצידי שידבר עד מחר.
אבל אני כבר הלכתי ויצאתי מהדלת שלו. שימות הוא והשיחות מוטיבציה שלו.

סובבתי את ראשי שמאלה וראיתי את אותה דלת שחורה.
התקרבתי אליה בתקווה שאף אחד לא יעצור אותי בדרך.
הצמדתי את אוזני לדלת ולא שמעתי כלום. ״תומאס?״ שאלתי בשקט בדופן הדלת. ופתאום שמעתי רעש מבפנים שהקפיץ את ליבי.
״בת׳?״ הרגשתי תזוזה על הדלת מבפנים. הוא שומע אותי, חשבתי שהחדר הזה מבודד מרעש. "בת׳ זא-״ התחלתי לשמוע ואז הרגשתי את ידי נמשכת משם בחזרה למסדרון.
״את לא חושבת שאת מגזימה?!״ צעק עליי כסגר את דלת המשרד שלו.
הוא חושב שאכפת לי?. במקום להתעצבן שמתי פרצוף אדיש.
״לא״ עניתי. ראיתי אותו מתעצבן, והוא רצה לעצבן אותי אבל לא נתתי לו לראות שהוא כבר עשה את זה. באתי לצאת מהדלת אבל הוא ממש עומד עליה. ״זוז״ אמרתי, והוא שילב ידיים. זה גרם לשרירי- סתמי.
״לא סיימנו״ אמר עצבני. ״אתה לא סיימת, אני סיימתי״ אמרתי, והוא הניח את ידיו על כתפיי ודחף אותי אחורה.
״את מוכנה להפסיק להרגיז אותי?״ שאל בשיניים חשוקות.
״נראה לך שתעיף מכאן את תומאס ואני אהיה בצד שלך?״ שאלתי מזועזעת. הוא הניד לרגע בראשו, זה נראה כאילו אני מפספסת פה משהו. אבל הוא לא מספר את זה. אז איך אדע?.
״מה אתה לא מספר לי?״ שאלתי, והתקרבתי אליו.
״את יודעת מה, תלכי נגדי, תעשי מה שבאלך. אבל אל תחשבי שזה יעבור בשתיקה״ עבר את השולחן והתיישב על כיסאו.
״עכשיו סיימנו״ פתח את מחשבו.
הוא רציני?. העצבים עדיין זורמים לי בורידים. אבל במקום לריב עם הבן זונה הזה יצאתי משם. כולן בארוחת צהריים, או שהן כבר סיימו אותו. הלכתי לחדר כושר, רציתי לפרק משהו.

נכנסתי לשם, ומישהו כבר היה שם. אבל לא היה לי אכפת.
״את פה לשיעור?״ שאל, נזכרתי שאני עדיין עם הבגדי ספורט, הכל קרה כלכך מהר. ״יש פה שיעור עכשיו?״ שאלתי נלחצת, אני לא רוצה שיראו אותי כאן. ״עוד חצי שעה״ אמר, אז מה הוא עושה פה?.
הרשתי לעצמי לסרוק אותו, הוא היה ממוצע בגובה, שרירי, והיה לו פנים יפות. בקיצור מה שכל בת הייתה רוצה.
התקרבתי לשק אגרוף, וניסיתי להלביש על עצמי את הסרטים הלבנים האלה, נו!!! ניסיתי לסגור את זה ולא הצלחתי, ״כוסאמק״ מלמלתי בכעס וזרקתי את זה על הרצפה. ״את צריכה עזרה?״ שאל והתחיל להתקרב, האפטרשייב שלו מריח טוב, והמראה הרטוב הזה...
בלי לשים לב נשכתי כבר את שפתיי. ״אתה יכול לעזור לי?״ שאלתי בלחישה, והוא הנהן. והתקרב יותר. העלתי את פניי אליו.
״במ-״ התחיל, לקחתי סיכון והנחתי את ידיי על חזהו. הוא הסתכל על הידיים וחזר לעיניי. ״מה א-״ עצרתי אותו עם נשיקה, חשבתי שהוא יתנגד אבל לא.