המנהל שלי/ /my manager

פרק 15- מושך

לחצתי במעלית על קומה 34. זה הקומה הכי גבוהה.
המעלית עלתה, הדלתות נפתחו. יצאתי והיה כאן רק דלת אחת.
עם שני שומרים עליה. חיפשתי עוד דרכים. ״מה את צריכה ילדה?״
אחד מהם פנה אליי והתקרבתי אליהם. מעניין על מי הם שומרים. שניהם היו גדולים פיזית. שריריים. ״אתם יודעים איפה הגג?״ שאלתי ואחד מהם סרק אותי, ישר העברתי את עיניי לשני.
״למה את צריכה לדעת?״ שאל אותי זה שסרק אותי, העברתי לרגע את עיניי אליו והחזרתי לאותו אחד. והוא סימן לי עם ראשו למאחורי.
סובבתי את ראשי והיה מסדרון קטן כזה, בסופו היה דלת. איך לא שמתי לב. ״תודה״ חייכתי אליו. וגילגלתי את עיניי לשני.
הסתובבתי, והלכתי אליה. התפעלתי כשהייתה פתוחה. ממתי פתח לגג פתוח?. הלכתי לקצה שלו, וואו. זה ממש גבוה.
השמיים היו כחולים ויפים. מלא עננים עיטרו אותם. זה באמת יפה.
אני חייבת לבוא לכאן בערב, או אפילו בלילה.

אחרי כמה דקות של בהייה בשמיים, ובגובה המטורף הזה נכנסתי בחזרה לבפנים. השומרים עדיין עמדו שם כמו פסל.
עברתי אותם ונכנסתי למעלית. אני לא יודעת למה זה עניין אותי כל-כך מי האיש שהם משגיחים/שומרים עליו.

הגעתי לחדר ונפלתי על המיטה.
״מישהי פה עייפה״ שמעתי את מאיה. ״משעמם פה״ התעצבנתי.
״אפשר לחשוב מה יש לעשות בפנימייה״ תכלס. אבל בפנימייה יש ספרים. הו שכחתי מהפלאפון. הוצאתי אותו מהתיק, וכתבתי לזואי. זואי ובילי. שניהם ה״אנשי קשר״ שלי מבחוץ. לא דיברנו הרבה זמן. אבל שמעתי על ברים ומסיבות כאן אז בדוק יהיו כאן. היא ענתה להודעתי אחרי עשר דקות שבהם לא עשיתי כלום ממליא. יש! אנחנו יוצאות וזה סופי. למועדון ׳אופוריה׳. שמעתי שזה בר טוב.
כתבתי לה שנהיה שלישייה והיא אמרה שזה בסדר, ושהם יקחו אותנו. ואז שאלה את השאלה הכי עצובה שיש. ׳תומאס בא?׳ בא לי שהוא יבוא. אבל גם לא בא לי שהוא יבוא. יואו! אני והראש שלי.
חירטטתי לה שהוא חולה. זה היה ברור שהיא דלוקה עליו, אבל כולן דלוקות עליו. אני מפחדת שפתאום היא תכתוב לו משהו כמו תרגיש טוב. זה סתם יהיה מטומטם ומיותר כזה. אמרתי למאיה, היא כבר תגידי להיילי. ונכנסתי להתקלח.

-

ישנתי קצת אחרי המקלחת וקמתי לארוחת ערב, פספסתי את ארוחת הצהריים והבטן שלי נדבקה לגב, אני רעבה רצח. שפשפתי קצת את עיניי. היילי ומאיה לא פה.
נכנסתי לחדר אמבטיה, וצחצחתי שיניים. מה שמחזיק אותי זה שהיום בלילה נצא, נהנה קצת. יש לי קצת ספקות לגבי זה שיבואו. אבל גם אם הן לא יבואו אני אלך.
שמעתי תקתוק. ״אליזבת׳?״ שמעתי את קולה של מאיה וירקתי את כל מה שהיה לי בפה לכיור. ״מה?״ שאלתי תוך כדי ששטפתי את פי.
היה שקט. כאילו עזבה את החדר אבל לא שמעתי שהיא יצאה.
״מאיה?״ שאלתי כשיצאתי מהחדר אמבטיה. וראיתי אותה עומדת עם היילי שהן מתלחששות כזה. התיישבתי על המיטה והן הסתכלו עליי. טוב... זה מוזר. שמתי קצת וזלין על השפתיים.
״אני רעבה אתן באות?״ קמתי מהמיטה. ״רגע אליזבת׳, אנחנו צריכות
להגיד לך משהו״ למה יש לי הרגשה מה זה?. הנהנתי. ״אממ״ היילי אמרה והסתכלה על מאיה. שאני אעשה את זה?. ״הכל טוב.״ אמרתי.
״אני מבינה אתכן. אתן לא חייבות לבוא״ המשכתי. הן היו בהלם לכמה שניות ואז הנהנו. ״רגע.. את מתכוונת שתלכי לבד?״ היילי שאלה.
״כן״ עניתי. ״לא!״ צעקה. ״הכל בסדר, לא יקרה לי כלום״ היא התקרבה אליי. ״אני לא אתן לך ללכת לבד״ מצד אחד היא דואגת לי ולא רוצה שאלך לבד, אבל מצד שני היא גם לא תבוא איתי.
״את יודעת שלא תצליחי לשכנע אותי. אני רציתי לצאת הרבה זמן ומה שעצר אותי זה היה החוקים החדשים בפנימייה״ אני יודעת שהיא מבינה את זה. והיא כן תשחרר אותי.
היא אמרה לי רק להגיד לה את השם של המועדון ולכתוב לה כל שעה.
אחרי זה ירדנו לאכול ארוחת ערב.