המנהל שלי/ /my manager

פרק 43- פרידה

נקודת מבט אריק וויט:

הגעתי לפנימייה אחרי השיחה שקיבלתי מאליזבת׳.
ראיתי אותה שוכבת בתוך עצמה על הספסל, נראה שנרדמה.
עם כל הרצון להישאר איתה עכשיו, יש לי דברים לסדר.
סגרתי את הכפתור בחליפתי ולחצתי על כפתור המעלית.

״מר וויט..״ אמרה בלחץ ונעמדה. התאפקתי לא לצעוק עליה ויותר מזה, התאפקתי לא להרים עליה יד.
״אני מגיע לבקר את הילדים פה, ומה אני מוצא?״ שאלתי והתקרבתי אליה לאט, אני יכול לראות בעיניים שלה שהיא נלחצת.
״מה?״ הייתה לה שבירת קול ואז היא בלעה את רוקה.
״ילדה יושבת למטה, אומרת לי שאת העפת אותה?.״ עצרתי מולה, היא יותר נמוכה ממני אז לא קשה להתנשא מעליה.
״כ-כן זאת המתאב-המתאבדת לא רציתי ש-״ נשמתי עמוק, באותם רגעים ראיתי שחור. ׳המתאבדת׳. אם היא הייתה גבר היא הייתה כבר על הרצפה.
״מי את חושבת שאת?.״ צעקתי עליה והיא נבהלה ונפלה על הכיסא. רכנתי אליה. ״אה?. מי את חושבת שאת, שאת תעיפי ילדים מהפנימייה שלי על ימין ועל שמאל בלי להודיע?!.״ המשכתי. היא בלעה את רוקה שוב.
״א- א-״ הרמתי את ידי וחסכתי ממני את זה.
״א- את תחזירי עכשיו את הילדה שיושבת שם בחוץ. ששמה אם בכלל טרחת לבדוק הוא אליזבת׳ קולמן לחדר שלה. ואם תוך חמש דקות היא לא בחדר שלה..״ התקרבתי אליה יותר. ״אפילו למלצרות לא יקבלו אותך.״ היא השפילה את מבטה ויצאתי משם.
זה מרתיח שהיא צריכה לישון שם על ספסל ולהרגיש נטושה בגלל הבת זונה הזאת.

הגעתי למטה והרגשתי את כל הכעס נעלם ממני, התקרבתי אליה.
״אליזבת׳״ ליטפתי את ראשה, והיא רק הזיזה אותה קצת.
״עוד חמש דקות״ מלמלה וחייכתי. אתה חייב לספר לה. לא עכשיו.
במוקדם או במאוחר זה יתגלה. לא. עכשיו.
״קומי״ הזזתי את גופה המצומק. היא המהמה ופקחה את עיניה.
הדבר הראשון שראיתי זה את החיוך שלה. עכשיו 11 בבוקר פלוס מינוס. לא התראינו מהבוקר. כשקמתי היא ישנה אז לא הייתה הזדמנות לדבר איתה. תכננתי לקחת אותה לפה אבל צצה לי פגישה, אז זה לא יצא.
חייכתי אליה בחזרה, כי איך לא?. היא הילדה הכי מתוקה שראיתי.
״תעלי לחדר, תישני שם.״ ליטפתי את שיערה הרך. זה נראה שזה הדבר האחרון שמעניין אותה עכשיו, היא התיישבה ובכך פינתה לי מקום. היא משכה בעניבתי ונפלתי לספסל.
״את משוגעת״ צחקקתי. היא באמת משוגעת. אבל המשוגעת שלי. ואם מישהו ינסה להתקרב או לפגוע בה.. אני לא מרחם עליו.

״משוגעת עליך.״ אמרה ועטפה אותי. עטפתי את גופה הקטן אליי. מצד אחד אני חושש שמישהו יראה מצד שני אני שם זין על זה.
השתחררתי ממנה לאחר כמה שניות וקמתי על רגליי.
״לכי לישון בחדר, אליזבת׳״ אמרתי וראיתי את הפרצוף העצבני שלה. הסתכלתי לרגע שאף אחד לא בא והתקרבתי לפניה. הנחתי יד בשביל תמיכה על גב הספסל בדיוק ליד גופה.
״את לא מתכוונת לנשק אותי?״ שאלתי כשראיתי שהיא התחמקה, והיא הנידה בראשה והסתכלה הצידה. טוב.
התרחקתי ממנה, והתיישרתי. סידרתי את החליפה.
״הפסד שלך״ אמרתי והסתובבתי מתכוון לצאת. אבל בתוך תוכי ידעתי שאני לא אצא בלי לנשק את המופרעת הזאת.
״אתה באמת מתכוון ללכת?!״ צעקה, הסתובבתי וראיתי אותה עומדת.
״יש לי פגישה, אני אתקשר אלייך בערב לבדוק איך פה.״ זה לא שתוכל לראות אותה גם אם תרצה. שתוק לעזאזל!. תגיד לה שאת- אמרתי שתוק!.
״אריק?״ שמעתי את קולה הנעים מולי, היא נראית מודאגת.
״הכל בסדר?״ הניחה את ידה על לחי וליטפה אותה. הנהנתי. שקרן.
״אני אוהב אותך, את יודעת את זה?״ יצא ממני. רגשות אשם?. לא. אלא אמת. תשקר לכולם, רק לא לעצמך.
נשמתי עמוק, היא עדיין נראית מודאגת. ״אתה יכול לדבר איתי, משהו קרה?״ שאלה עם הקול המתוק שלה ואני רק רוצה לקבור את עצמי.
משהו יקרה זה כן. ואני ממשיך לשקר לה ולעצמי. עלוב. זה מה שאני.
״לא. אני אתקשר אלייך בערב או אפילו בלילה.״ אמרתי וחייכתי חיוך מאולץ, היא חייכה אליי בחזרה. זה הדבר היחיד שאני צריך בחיים. היא. נפרדנו לשלום והלכתי משם.