המנהל שלי/ /my manager

פרק 10- שריפה

הלכתי לחדר אוכל. הבטן שלי כבר כאבה.
הארוחת ערב עדיין לא התחילה אבל ביקשתי ממגי לאכול לפני, זאת אומרת, ביקשתי זאת מילה יפה. יותר התחננתי, ואז היא נתנה לי את האוכל. אריק נתן לה הוראות מפורשות והיא צריכה לעקוב אחריהם.

סיימתי את האוכל, איזה מזל שיש עליי מכנס נוח. אחרת הבטן שלי הייתה מתה.

הלכתי לחדר הייתי גמורה מעייפות, אבל לא הפסקתי לתכנן בראשי, איך אני אשרוף לו את המשרד. איך כל ספר בספריה הקטנה שלו יעלה באש. נרדמתי עם חיוך על הפנים. אני לא אחת של מלחמות אבל שצריך אני נלחמת. בעיקר אם זה בשביל העקרונות ומי שאני אוהבת.

-

קמתי בעשר, מיקיציה טבעית. חשבתי גם היום להתחנן למגי לאכול לא בשעות שכתובות, מגי מסכימה מתישהו.

התארגנתי, לבשתי ג׳ינס קצר, כחול עם קרעים. שישב נהדר.
עם חולצת בטן שחורה, בא לי לראות שהוא יסתכל עליי בלי להתעצבן.
זה כיף לעצבן אותו יותר מלפתות אותו. הקטע שהוא נראה טוב, ולאחרונה לא עברה מחשבה אחת שלי, שאני מנשקת אותו, או יותר גרוע, שהוא מזיין אותי.
אני לא מצליחה לחשוב על זה, זה מעורר בי בחילה. לא ידעתי שאופי באמת יכול להשפיע על המראה החיצוני. כאילו הוא עדיין יפה תואר. אבל הוא בן זונה. טוב מספיק לחשוב על הזין הזה.

הלכתי לחדר אוכל, ולמרבה המזל לא היה שם אף אחד.
מה אני אכין? חביתה? מקושקשת? או אולי אפילו עין?. בסוף הלכתי על מקושקשת. שברתי שתי ביצים בצלחת ועירבבתי. כשזה נראה לי שזהו על לערבב, הדלקתי את הגז ושמתי על המחבת שמן, אני לא יודעת אם אני שמה יותר מי- ״זה יותר מידי שמן״ נבהלתי והשמן נפל לרצפה, והתחיל להישפך. במקום להרים אותו, העלתי את מבטי לזה שדיבר. וגילגלתי עיניים שראיתי מי זה.
״למה את לא בשיעור?״ שאל, גיחכתי. הוא חי בסרט הא. הרמתי את הבקבוק שכבר התרוקן לגמרי על הרצפה וזרקתי לפח.
באתי לקחת את הבקבוק שמן שעמד לידו. אבל הוא לקח אותו לפני.
״למה. את. לא. בשיעור?״ שאל מדגיש כל מילה. התעצבנתי.
עמדתי מולו, ושברתי את הצוואר שהסתכלתי בעיניו. ״ככה. באלי״
הוא נשם עמוק, והרשתי לעצמי לסרוק אותו, בקושי ראיתי. אבל ממה שכן ראיתי הוא היה עם חליפה, שחורה. עניבה שחורה. חולצה שחורה.
הכל שחור. ״אוהב את הצבע אה״ החזרתי את עיניי לעיניו.
״אני יותר בקטע של ורוד״ אמר בסרקזם, ולא יכולתי לשלוט בגיחוך שברח לי. ״רואים״ מלמלתי והלכתי אחורה. מה רציתי ממנו?,... אה, השמן. טוב שישמור אותו לעצמו. אני אוכל קורנפלקס.
״אוקי, הבנתי שאת אנטי עכשיו. אבל את השיעור שלנו היום אל תפספסי.״ אמר בסמכותיות ויצא משם. זה השיעור הראשון שרציתי לפספס אידיוט. לקחתי את השמן, וקראתי את העטיפה. 1 ליטר. זה יספיק להצית משרד שלם?. או שצריך שניים? סרקתי את המטבח וראיתי ארגז מלא בכאלה. עוד פעם החיוך הזה. וואי, כל-כך הלך עליך אריק.

-

הגיעה השעה ללכת לגבריאל, ולפספס את ארוחת הצהריים.
אבל אני לגמרי בעד, כי אני הולכת לבקש ממנו דברים שקשורים לשריפונת שאת מתכוונת לעשות היום בלילה. שמן כבר השגתי זה מוחבא בארון שלי, מתחת להמון בגדים. עכשיו אני צריכה מצית.
שלי נגמרה. נקווה שהוא מעשן.