המנהל שלי/ /my manager

פרק 8- התעללות נפשית

״תעצור״ צעקתי אל גבו שהולך ומתרחק ממני. רגליים קצרות, לא עוזרות לי אף פעם. הגברתי מהירות ורמת הצעקות שלי עלתה.
תפסנו את תשומת ליבם של כל הילדים שהיו בהפסקה.
הצלחתי להשיג אותו, ולעצור אותו עם ידיי ממש לפני הדלת שלו.
״אם אתה פותח את הדלת הזאת עכשיו, אני לא אדבר איתך יותר״ איימתי בלחש. עיניו חדרו לעיניי, עיניו היו כהות בטירוף. הוא עצבני.

״את באמת מתכוונת לא לדבר איתי בגלל שהחרא הזה כלא אותך פה בחדר?!״ צעק, שמתי את היד שלי על פיו במהרה. מה הוא צועק ילד מטומטם. שמעתי מתוך החדר חריקה של הכיסא. אל תגידו לי שהוא קם. ניסיתי לדחוף אותו לכיוון המדרגות אבל הוא בקושי זז.

״אני לא רוצה שתגיע לשם״ דיברתי אל ליבו. מבטו קצת התרכך והורדתי את היד מפיו. ״בבקשה״ לחשתי. ושמעתי את הדלת נפתחת. בשנייה דחפתי אותו ימינה. מאחורי הקיר. שילך עדיף. אני הייתי עדיין במסדרון, שמעתי את צעדיו האחדים מאחורי.

״את צריכה מש-״ דיבר ואז פרצופי נחשף אליו. הוא היה קצת בהלם.
״אליזבת׳, מה את עושה כאן? אין לך שיעור?״ שאל.
איך זה הגיוני שהוא כזה יפה?. אליזבת׳ תתאפסי!. ״אמ.. חשבתי שנפלה לי פה הגומייה, אבל כנראה טעיתי.״ הסתובבתי ללכת.
היה שקט מאחורי ופשוט המשכתי ללכת קדימה.

תומאס כבר לא היה כאן ואני לא זכרתי מה יש לי במערכת. זה גם עכשיו לעבור בחדר וגם לאחר לשיעור, איזה יום כיף.

*

לא ראיתי את תומאס עד סוף היום שלי, גם לא דיברנו על סוף יום הלימודים. עוד 20 דקות יש ארוחת צהריים והיום במטלות אני שוטפת כלים אחרי הארוחה. כוסאמק על החוקים החדשים של וויט הזה.
״מה זה החיוך הזה?״ היילי שואלת את נדיה ואני מעלה אליה את מבטי, והיא נראית סמוקה. עלה לי גם חיוך. ״מה קרה?״ שאלתי בזוממות, מה זה קשור אולי למישהו?. ״טוב אני מספרת לכן אבל אתן לא מספרות לאף אחד״ אמרה והשביעה אותנו. ״נו כבר״ לחצתי עליה, סקרנית לדעת. ״אני חושבת שמתחיל ביני לבין מישהו משהו״ אמרה. זה היה מבלבל. למה היא לא נותנת שמות?. ״מה? דברי ברור!״ היילי אומרת את מה שחשבתי. ״יש לו שם?״ שאלתי בציניות לפני שהספיקה בכלל לענות להיילי על השאלה. ״זה ג׳ייסון, אני בטוחה שכבר ראיתן אותו״
הלם עיטה את פניי. ג׳ייסון?, חשבתי שהוא לא לקשרים רציניים, או שהוא סתם משתמש בה¿.

״ראיתי אותו, חתיך״ היילי אמרה ונדיה צחקקה. אבל אני הייתי רצינית לגמרי. ״אז מה.. מה קורה בניכם?״ שאלתי והיה לא מבט משונה, מה?. ״אני מריחה קנאה?״ היילי שאלה ופצחתי בצחוק, א אם אני הייתי רוצה הייתי משיגה אותו. ב למה שאני אקנא במישהי שיוצאת לכאורה עם מישהו שכל הזמן רצה רק אותי.

״לא״ פלטתי והפסקתי לצחוק. ״פשוט אני מכירה אותו והוא לא אחד של מערכות יחסים״ אמרתי, ונדיה צחקה. הסתכלתי עליה לא מבינה.
״זה לא מה שהוא אמר לי..״ אמרה בהתנשאות ולהגיד את האמת היר מתחילה לעלות לי על העצבים. אני רק מנסה להזהיר אותה שלא תפגע והיא באה אליי עם הגישה של ׳הוא חושב שאני מיוחדת׳.