המנהל שלי/ /my manager

פרק 52- ביטחון

עבר יום מאז הדבר הזה. אני מנסה לשכוח אבל כל פעם זה חוזר אליי.
לא ביומיום, אבל בחלומות זה חזק. אני כל זמן חולמת שהוא או גבריאל מרביצים לי ואונסים אותי. גם אם אני רק מנמנמת, זה בא.
אני עכשיו בדרך לבית ספר הזה. אני ודניאל לא דיברנו מאז. כתבתי לו שאני באה ואז אריק בא וכבר לא באתי. ושכחתי מזה.
נשמתי עמוק ויצאתי מהרכב.
הגעתי יום אחרי, אז זה קצת מביך יותר. גירדתי את המזוודה הקטנה שלי לתוך המתחם והלכתי לחדר שלי.

אין לי כוח ללכת לשיעורים אך אני יודעת שזה הדבר היחיד שיכול להעסיק אותי עכשיו. נכנסתי לחדר ונבהלתי כשראיתי את דניאל.
״מה-״ לא הספקתי להשלים את השאלה והוא התקרב אליי בחדות ואחז בידי. נצמדתי לקיר הקריר.
״את בסדר? מה הוא עשה לך הבן זונה הזה?!״ דיבר בלחץ על שלומי.
כמה שלא רציתי להיזכר, נזכרתי.
״עם כמה שזה נשמע מופרך, זה לא היה אריק.״ הוא הסתכל עליי במבט הכי עצבני שראיתי אצלו.
״אני ראיתי אותו אליזבת׳, הוא איים עליי שהוא נסע משם. אחרי שהוא סיים את העבודה איתך״ התקרב יותר, לא הרגשתי מאויימת ממנו. אני יודעת שזה בא מדאגה טהורה.
״מה הוא עשה לך? הוא נגע בך?״ השפלתי את מבטי ועיניי הוצפו ברגע. ״זהו זה, את באה איתי להגיש נגדו תלונה במשטרה.״ הוא היה אגרסיבי בטונו אך עדיין ליטף את ידי.
״אני לא יכולה, זה לא היה הוא דניאל.״ משכתי את ידי ממנו. אני לא רוצה שיגיש תלונה על אריק. אבל אני לא חושבת שאני אצליח לשכנע אותו אחרת.

״למה את מגנה עליו? אני שמעתי איך צעקת אליזבת׳, את בכית לי בידיים בגללו. אני ראיתי אותך סובלת, ואת אומרת לי שזה לא הוא״ דיבר בזעזוע. כשהוא מציג את זה ככה, אני פחדנית. וגם אני לא הייתי מבינה למה אני מגנה עליו. ואני לא יודעת אם אני צריכה לספר לו שיש לאריק אח תאום ועל הדרך להשחיל את זה שהכל התחיל מזה שהוא ענה לשיחה.
״כלום לא יקרה לך אליזבת׳, אני נשבע לך. את לא צריכה לפחד.״ אחז בידי שוב, והשפלתי את ראשי. הרגשתי את אצבעותיו נוגעות בסנטרי ומרימות את פניי למעלה. לפני יום רציתי לנשק אותו, ועכשיו המגע שלו מוזר לי. אני לא רוצה את זה.
״בואי איתי.״ התקרב יותר אל פניי, ואני נשבעת שהוא הולך לנשק אותי. הנדתי בראשי ויצאתי מהכליאה הזאת.
״אני לא יכולה, אני מצטערת.״ השפלתי את מבטי והתיישבתי על מיטתי. רציתי שהבית ספר ישכיח לי הכל והוא רק מחזיר. אני חייבת להגיד לאריק. אני לא רוצה שהוא יסתבך בגלל דניאל.
״תבואי לא תבואי, אני הולך. אני אחכה לך חמש דקות.״ אמר ויצא מהחדר. מיהרתי לחייג לאריק. טוט טוט טוט, לא ענה.
הוא בטח בפגישה או משהו. לרוב הוא לא עונה לי ואז מחזיר שיחה אבל לא. עברו כל החמש דקות שהציב לי. איך הוא בכלל הולך מהבית ספר, מותר לעשות את זה?. אני אסע לאריק עם כך.

קמתי ויצאתי במהירות מהחדר. הייתה מן קבלה כזאת בהתחלה.
״היי, אני צריכה ללכת יש לי רופא.״ ההמצאה הכי מהירה שהייתה לי. והכי אמינה שיש.
״מה שמך?״ שאלה ואמרתי לה. היא הקלידה משהו במחשב.
״את צריכה לחזור עד 11 ולהביא אישור.״ זה היה קל. הנהנתי ויצאתי מהבית ספר. רגע. לאן עכשיו?.