המנהל שלי/ /my manager

פרק 13- תמי

פקחתי את העיניים לאט אחרי כמה מצמוצים. והייתי בחדר, שכובה על מיטה נוחה. איפה אני?. מה קרה לי? ניסיתי לנשום אבל לא הצלחתי, מה זה התקף חרדה?. פתאום הדלת מולי נפתחה ולא הצלחתי לראות מי מולי, ״תירגעי״ הרגשתי יד על גבי. לא הצלחתי להירגע, מה יש לי?.
מה יש לך אליזבת׳?. ״אליזבת׳, תספרי עד 10״ הנדתי בראשי זה לא פאקינג יעבוד. ״אליזבת׳״ קולו נהיה עמוק יותר, והוא התיישב לידי.
״אחד״ הוא אמר, ״שתיים״ המשיך. הסתכלתי לתוך עיניו השחורות, שעכשיו נראות מאוד בהירות.״שלוש״ ספר לבד. נשמתי עמוק. ״ארבע״ . ״חמש״ ספרתי בקול איתו והוא עודד אותי עם מבטו. ״שש״ המשכנו ועיניי נדדו לשפתיו. ״שבע״ ראיתי את פיו זז לאט לאט, השפתיים שלו משורטטות יפה. ״שמונה״ אמר. ״תשע״ אמרתי במהירות מביטה בשפתיו ולא יכולתי יותר. קירבתי את ראשי במהירות ונישקתי אותו. הוא לא זז ואני לא זזתי. זה הרגיש כמו נצח אך בפועל היה חמש שניות. הוא הרחיק את עצמו ממני מהר מאוד.
״מה יש לך תגידי לי?!״ צעק עליי, והתרומם מהמיטה. מה יש לי? למה אני עושה לו את זה?. הוא יכול לאבד הכל בגלל שנידלקתי עליו.

״את בת 17 אליזבת׳״ אמר. ״אם הייתי יותר מבוגרת, זה היה בסדר?״
הוא נאנח. ״זה לא העניין פה. אם את לא תצליחי לשלוט בעצמך אני אעיף אותך מהפנימייה שלי.״ אמר בכעס. הוא צודק מה את רוצה?.
״אנ- אני מצטערת, לא יודעת..״ גמגמתי. הוא התקרב אליי וירד על קצות אצבעותיו. ״תקשיבי, אני יודע שקשה לך אחרי תומאס ואני מבין את זה״ אמר והיפנט אותי עם העיניים השחורות שלו.
״אבל זה לא יכול לקרות שוב, את ילדה. ואת ילדה בפנימייה שלי. את מבינה את זה נכון?״ הנהנתי בשקט, בא לי להיות יותר מילדה אבל גם אסור לי לשכוח שבסופו של, אני ילדה. לא משנה מה אני ארצה והוא לא יעשה את הדברים האלה עם ילדה.
״את בגיל ההתבגרות, אני מבין שאת מרגישה דברים ו.. צורך לעשות את זה, אבל לא איתי. לא נעים לי כל הזמן לצעוק עלייך אז אל תתני לי סיבות״ אמר בטון טוב, נחמד. הוא מנסה לעשות את זה הכי טוב שיש.
הנהנתי, ולאחר כמה שניות הוא עמד על רגליו שוב.

״איפה אני?״ סרקתי את החדר שאני נמצאת בו, קירות לבנים רצפה לבנה. מצעים שחורים, מיטה שחורה. ״את בבית שלי״. בלעתי את רוקי מהפתעה, אני.. בבית של..- הדלת נפתחה, ולקחה את כל תשומת ליבנו.
עמדה שם אותה בחורה מהמשרד, התיישבתי ישר בשנייה. ״הוֹ היא התעוררה״ אמרה והתקרבה לאריק. העברתי את עיני אליו, והוא הסתכל עליה במבט מהופנט. טוב גם אני הייתי מהופנטת מהיופי שלה, אבל יש שם עוד משהו. ורגש התעורר אצלי כשראיתי את זה. הקנאה. הרצון שהוא יסתכל עליי ככה ולא עליה. אבל זה בחיים לא יקרה.
״את רוצה משהו לאכול, לשתות?״ שאלה אותי אחרי שנעמדה ליד אריק. הנדתי בראשי.
״לא, תודה״. מנומסת אה?. ״הא נכון.״ אמרה כאילו נזכרה במשהו והוא פשוט הסתכל עליה. ״אני אמנדה״ הושיטה את ידה אליי, הלם הציף אותי. זאת אמנדה, זאת מי שהוא חיכה לה. זה כזה מביך, כזה מביך שנהנתי להיות היא לחמש דקות. לחצתי את ידה מסתכלת לרגע על אריק שכבר הסתכל עליי, ״בת׳״ אמרתי וחזרתי להסתכל עליה. למה היא פתאום נחמדה? אני זוכרת שהיא הייתה סנובית כזאת. כלבה כזאת.
״זה קיצור של..-״ התחילה ועזבה את ידי לנפשה. ״אליזבת׳״ השלים אותה. היא הנהנה. ״את בטוחה שאת לא רוצה כלום?״ אריק שאל. והנהנתי. ״טוב, אם תרצי משהו המטבח אחרי הסלון והסלון מול החדר הזה״ אמרה ויצאה מהחדר, היא יודעת הרבה על הבית הזה. מה היא גרה פה?. ״אתה הולך?״ שאלתי כשהתקדם לדלת. ״כן, אבל אמנדה תהיה פה״ הנהנתי והעמדתי את רגליי על המיטה, והוא יצא.
נאנחתי בכבדות. מה אני עושה פה בכלל?. אני מעדיפה להיות בחדר רופא בפנימייה מאשר על המיטה המאוד נוחה הזאת.
שמעתי סגירת דלת כבדה. הוא הלך. הרי יש לו עבודה. זוכרת?.