Dangerous Game [2]

פרק 8- בעיה קטנה

ברונו-

"אתה מבין שאני לא יכול לתת לך להמשיך לחיות" אני אומר בקרירות, אוחז בעורפו.

"כשאבא שלי ישמע על זה הוא ירדוף אחריכם, תשחררו אותי" בנו של הנשיא אומר לי בחזרה, לא מוריד את עיניו ממני.

הוא ראה אותי סוחר בסמים, הוא ראה אותי רוצח את האיש שלא עמד בהסכם. הוא ראה דברים שלא היה צריך לראות.

הוא פוחד, אבל מסרב להראות זאת.

"תמסור את זה לאבא שלך, בחלום" אני מרים את אקדחי, טוען אותו ואז שומע השתנקות קלה של אישה וצעדי ריצה. אני מספיק לירות לו כדור למוח לפני שאני יוצא למרדף.

הגוף הקטן שלה בורח מהר, מסתתר.

"תקיפו אותה מכל הכיוונים" אני פוקד על החיילים והם עושים זאת, ואני מוצא דמות קטנה ומוכרת שרצה כמה מטרים לפניי.

שיערה הג'ינג'י מסגיר אותה וחיוך קטלני נמתח על פניי. לא ציפיתי שהיא זאת שתראה הכל, היא נסערת.

"בלה, תעצרי מייד!" אני צועק ורץ מהר יותר, מתקרב אליה ומדביק אותי בצעדיי.

"תתרחק רוצח!" היא צועקת לי, מגבירה את מהירות ריצתה ואני לא מוכן לקחת את הסיכון שאאבד אותה והיא תפתח את הפה.

"אני נותן לך בדיוק חמש שניות לעצור לפני שאני משתק אותך אל הרצפה" אני נוהם, היא מתעלמת ממני ופונה שמאלה למבוי הסתום.

"פאק" אני שומע אותה מסננת רגע לפני שאני משכיב את גופה ארצה על הרצפה, משתק את ידיה לצידי גופה.

"מה ראית" הטון שלי קשה, מפחיד. בלה נועצת בי מבט קרבי ומגיבה בהתאם "הכל".

"אני ממליץ לך לשקר, אחרת לא אוכל להתנתק ממך" אני לוחש לה, רואה איך פניה משתנות לזילזול.

"אני יודעת את מי רצחת, ראיתי ושמעתי פאקינג הכל" היא נאנקת כשאני מהדק את אחיזתי בה.

"תשחרר אותי ותן לי ללכת או שאדבר" היא מאיימת עליי, היא רצינית. היא רוצה משחקי הפגנות כוח, היא תקבל כאלה.

"את לא תדברי" הביטחון נוטף ממני, היא מחייכת אליי בחזרה "נראה אותך עוצר אותי כשתראה אותי מחר בכותרות, אני בטוחה שיציעו לי הרבה מאוד כסף על המידע הזה".

פאק... יש בה יותר מידי אומץ.
היא סוחטת אותי, אני אסחט אותה.

"זה לא יהיה קרב חכם מבחינתך, אני יודע עלייך דברים שאת לא רוצה שאיש ידע" עשיתי עליה מחקר ומצאתי כמה דברים מעניינים. דברים שלא ציפיתי שאמצא עליה, מעשים נוראיים מהעבר המקולל שלה.

בלה ממצמצת ופניה מתעוותות בכאב "אני אלרגית למגע של כלבים חסרי מוח".

"את יכולה לשתוק פעם אחת ולא להגיב?! זה בהחלט יוכל להועיל לך בהמשך" אני אומר ומוסיף "הייתי מת לטפל בך פיזית אבל לצערי את אישה, ואני לא פוגע בנשים".

"כמה חבל" היא ממלמלת לעצמה ואני מרים גבות "אבל, יש לי חומר לסחוט אותך בחזרה. אל תנסי אותי".

"מה שתגיד" היא מנסה להעיף אותי ממנה אך אני לוכד גם את רגליה, מניח את ידי על אחת מירכיה.

"אני אתן לך ללכת עכשיו, את תתייצבי מחר כרגיל בעבודה ואנחנו נדבר על זה בארבע עיניים" אני אומר בחיוך קטן, וקם ממנה.

מחר- אדאג שהיא תושתק.
זו פאקינג בעיה.
_______________________________________

בבוקר, הישיבה שלי ושל רפאל מול מארק ואלכסנדר הגיעה לעסקה טובה. מארק אישר ונתן את מילתו שיתן את ביתו לרפאל. היא תעבור להיות תחת חסותינו.

חדשות טובות.

רפאל נכנס אל האחוזה, בעוד אני מרגיש את סיפוקו "מרוצה?" אני שואל.

"מאוד".

אני לא מספיק לפתוח את פי ולומר עוד משהו כי אז אני שומע את ליליאן צורחת.

"רפאל אתה פסיכופת!" ואוו, היא זועמת "שרפת את השמלות שלי ושמת לי אותם בפאקינג חדר בתוך ארגז?! עד כמה מרושע אתה יכול להיות?!".

רפאל אדיש "תורידי את הטון".

"לא רוצה" היא עצבנית לגמריי. רפאל נדרך במקומו ואני מצחקק לנוכח הסיטואציה.

"אתה חושב מהתחת לפעמים" היא ממלמלת לעצמה ואני פוער את עיניי למילותיה "איזו תאומה קיבלתי, משוגעת בדיוק כמוני".

"מה אמרת?!" רפאל נוהם, יוצא מכלל שליטה.

ליליאן מגלגלת את עיניה בהתרסה "אתה. חושב. מהתחת. לפעמים. לחזור על זה שוב קאפו?!".

"ברונו, תרגיע אותי או שאני לא אשתלט על עצמי עוד רגע" רפאל פונה אליי ואני מרגיע אותו, כמו תמיד.

"אני אטפל בזה".

ליליאן מסתובבת אל החדר ואני אחריה "ליליאן, הפעם הגזמת".

"אל תדבר איתי ברונו, אני אפרק אותך מכות" היא רוקעת ברגליה, מתעלמת ממני ונכנסת אל חדרה המסודר.

"את צריכה לשלוט על צורת הדיבור שלך" אני מסביר לה ברוגע, מבין שאש עם אש לא יעבוד. עם ליליאן זה לא יעבוד.

"תסתלק מכאן" היא מרימה את קולה, מתעסקת בסכין ביד אחת. אני יודע שאם תשגר אותו כלפיי, הסיכויים שלי להימלט אפסיים.

"קרב בזירה?" אני מציע לה את שיטת ההרגעה הטובה ביותר, היא מרימה את ראשה בחיוך עקום "אתה בטוח?, זה הולך להיות מביך בשבילך".

"אנחנו נראה" אני מתגרה בה, היא מקבלת את הצעתי ושנינו מתחילים את הקרב.

שנינו תאומים זהים.
שנינו לא מוותרים בקלות, שנינו לוחמים.

והתוצאה היא- תיקו.