Dangerous Game [2]

פרק 67 ואחרון- מואנה (חלק 2)

בלה-

רפאל ואני שותקים.
אנחנו באמצע וויכוח או שיחה נעימה אני לא יודעת.

"אני לא יודע מה קרה בחיים שלך שהפך אותך לכזו, אני אנסה לקבל את זה" הוא אומר בטון הקאפו הסמכותי והקר שלו "רק תיכנסי פנימה, חסר לי שברונו יתעצבן עליי שנתתי לבחורה שלו לקפוא פה למוות".

ואז האווירה השתנתה לחיובית יותר.

אני צוחקת "ואוו, והנה שוב אתה דואג לי".

"כנסי, קדימה" הוא מחווה בראשו אל האחוזה, אני מגחכת.

"אתה בלתי נסבל".

"את יותר".

לעקוץ את רפאל זה בהחלט כיף.

אני מצחקקת בלי סוף מפרצופיו של רפאל הנוקשים עד שמגיעה אל הסלון. סילביה מסתכלת עלינו בהתפעלות מוחלטת וליליאן צופה בנו בשקט.

ברונו בדיוק נכנס פנימה, חזר מפעולותיו.

"מואנה, מה כלכך מצחיק?" הוא מעביר את עיניו ביני לבין רפאל.

"הוא" אני מצביעה על רפאל.

רפאל מגלגל את עיניו "ברונו תרסן את האישה שלך וקח אותה לחדר לפני שאני אאלץ לעשות זאת".

משום מה האיום הזה נשמע פחות תוקפני מבדרך כלל. יש מצב שעכשיו רפאל ואני נהיה בקשר טוב יותר?

"יאלה בייב, שמעת אותו".

סילביה צוחקת לנוכח חוסר ההבנה שלי.

"ממתי אתה מקשיב לו?" אני פולטת בצחקוק.

ברונו תופס את ידי ומחייך אליי את חיוכו הנבזי "מאז שהוא שולח אותך לחדר.. ואת יודעת שאני מת להעניש אותך על הפה הקטן והחצוף שלך".

אלוהים.

"רפאל, אתה פשוט שטן!" אני צורחת בזמן שברונו מושך אותי אל החדר.

"קדימה מואנה, מואנה לא הייתה כזאת איטית" ברונו מרים אותי על כתפו ופרצופי נחבט בגבו בכל מדרגה שהוא עולה.

זה ממש לא נוח.
הבטן שלי פשוט נמעכת בשרירים הקשים שלו.

"אתה ממש לא רחמן".

"מעולם לא אמרו לי דבר כזה, אני גבר מאפיה בייב" הוא כאילו מסביר לי, מעיף את בגדיי בזה אחר זה.

הוא פשוט חייב לשרוף קלוריות בכל דקה פנויה שיש לו.

"תגיד, לא עשית ספורט קודם? שרפת מספיק קלוריות" אני אומרת בחיוך שובבי, רואה חיוך קטן נמתח על פניו.

"זה לא הספיק לי, סקס שורף יותר".

הגבר הזה פשוט מת על זה.

"אז קדימה, קח אותי איתך לפנטזיות הכי מלוכלכות שלך" הקול שלי מלא בתאווה, רק מלהסתכל על הקעקועים היפים שיש לו הבטן שלי מתהפכת בהתרגשות. והמבט החודר שלו, כאילו הוא קורא אותי בכל רגע נתון מעלה אותי באש צולבת.