Dangerous Game [2]

פרק 19- בדרך לעסקה

בלה-

אני מתעוררת כשהשמש מכה בעורי ומלהיטה את עורי, אני ממצמצת ופונה אל חלון הזכוכית הענק שממנו חודרות קרני השמש.

יום חופש.
זה מה שברונו אמר לי אתמול.

הוא באמת יצא לעבודה בלעדיי?
אני יוצאת לחפש תשובות, לא מוצאת אותו בסלון.

טוב.. מה ציפיתי, שישאר?
אני מגחכת לעצמי בבגדים המינימלים שלי ומאשרת לעצמי להיכנס בגופיית ספגטי הקטנה ובשורט אל המטבח.

אני נדהמת לגלות את ברונו יושב רגל על רגל מעשן סיגריה בחצר, הוא מבחין בי ומשהו משתנה במבטו. אני לא טורחת לחייך, אלא מתקדמת אל המטבח הקטן ועדיין לא מבינה למה הדירה הזאת נועדה לו.

יש לשלושת האחים אחוזה, למה יש לו דירה?

"איך ישנת?" הוא שואל באגביות תוך כדי שלוקח את השאכטה האחרונה מהסיגריה, מכבה אותה וזורק אותה.

"אין לך עבודה להיות בה? אתה הבוס.." אני בוחרת לא לענות לשאלתו, ישנתי מזעזע והוא יכול לראות זאת בעיניים שלי. לא תיכננתי שיהיה פה ויראה אותי כשאני לבושה ככה.

ברונו סורק את פניי בעייפות ולאחר מכן את גופי "בחרתי לקחת חופש היום, יש מספיק אנשים שינהלו במקומי".

השיחה הרדודה נמשכת, בלי יותר מידי מילים.
ואני יודעת.. שברונו רוצה את המעבר.

"בלה" הוא מכחכח בגרונו ומוציא אותי מרגע המחשבה שלי, קוטע אותה. אני עדיין בוהה בנס קפה שהכנתי ונגעלת ממנו, בחיים זה לא קרה לי.

יד חמימה מרימה את סנטרי מעלה ולוכדת את עיניי, ברונו. אני נושמת בחדות ומביטה בפניו היפות, המסורטטות. תווי פניו קרים וקשים, עיניו התכולות מפצירות בי להקשיב לו ושיערו השטני פזור בטבעיות על מצחו.

הלב שלי מחסיר פעימה.

"אני קורא לך" הוא אומר באיטיות, עיניו מזעזעות את עורי לגמריי ואני מרגישה שגופי מגיב באופן לא רצוי.

"סליחה, מה אמרת?" אני מכווצת את עיניי, הדבר היחיד שאני מרגישה הוא את אגודלו האוחז בסנטרי.

זה פאקינג נעים.

"אמרתי שכדאי שנגיע לעסקה" הוא אומר בטון סמכותי, ההיפך ממגע ידו על עורי.

"מה?" אני באמת לא מבינה.

"מעכשיו את גרה פה יחד איתי בדירה בזמן שאני דואג לשלם לך משכורת מוכפלת. זה יוצא סכום מכובד מאוד לחודש" העסקה שלו מוזרה.

"יש פואנטה?" יש סיבה שאאמין לו בכלל?

"כן, שתרגישי בטוחה. המאפיה היפנית שמים לב לקירבה שלי אלייך, את הופכת למטרה קלה, לחולשה שלי" הוא מסביר לי ברוגע, העיניים שלו סוחפות אותי יחד איתן ואני משתדלת שלא לגנוח בקול.

"אני צריכה לחשוב על זה" עד כמה זה יהיה קשה?! לגור איתו ולקבל משכורת כפולה זה מעולה בשבילי. אסור לי לפספס הזדמנות כזו.
מצד שני.. לגור איתו כאן?

"העסקה תקפה לשעתיים הקרובות" הוא מודיע לי, עוזב את סנטרי ואני נאנחת ברוגז.

"ומה התנאים? יש תנאים להסכם הזה? סעיפים? חוזה?" אני ממטירה עליו את כל השאלות שמתרוצצות במוחי.

"את צריכה לחתום על זה" ברונו שולף מכיסו דף מקופל, חוזה.

אני קוראת אותו בעיון ומגלגלת את עיניי "לישון יחד באותו החדר? זה מטומטם".

ההסכם הזה לטובתו האישית והרווחת בלבד. מה לי יוצא מזה? אסור לי לאפשר את התנאים הללו.

"השכמה מוקדמת לעבודה, שינה באותה מיטה, אין יציאות מאוחרות בלילה.." אני קוראת בקול וקולי מקדיר יותר ויותר ככל שהסעיפים מתדרדרים.

"אין מצב" אני אומרת, מחזירה לו את החוזה "אני לא מתכוונת לגור עם פסיכופת כמוך".

"את צריכה את הכסף הזה" הוא מחזיר לי בטענה טובה ואני משתדלת שלא להתעצבן בבוקר, אני לוקחת לגימה מהקפה שלי.

"אתה מממן לי דירה, עבודה, אני לא צריכה עוד משהו" אני מרימה לו גבה, מזכירה לו שהוא התנדב לעשות זאת ולדאוג לי כלכלית.

"לא יהיו לך בונוסים בעבודה, אגבה ממך תשלום עבור הדירה וכל דירה אחרת אדאג שתעלה פי כמה" ברונו אומר ומרתיח לי את הפיוז.

"אתה סוחט אותי כדי שאקשיב לרצון המקולל שלך? לישון כפיות כל לילה?! נדפקת לגמריי!" אני מקללת בלחש בכל השפות שאני מכירה וברונו מחייך.

"איפה כתוב לישון כפיות?" הוא משועשע, אני עצבנית.

חזרנו לזה.
אנחנו תקינים בנפש.

"אתה מתכוון לגעת בי, אני יודעת" אני מושכת בכתפיי, מגלגלת את עיניי וממשיכה לקרוא את הסעיפים האחרונים שעוד לא יצא לי לקרוא.

"יזיזים?!" אני פולטת בחוסר אמון ומניחה את ידיי על פי, מבועתת.

הוא רוצה ממני יזיזות?

"תחשבי על ז-" הוא אומר בקול רובוטי ואני קוטעת אותו "חשבתי על זה והתשובה היא לא".

"חבל.. אין תשובה כזו במילון שלי" ברונו רוכן מעט לעברי וגורם לגפיים שלי לפרכס במקומם, הוא קולט זאת ומניח את כף ידו הגדולה בצד ירכי הימנית ומעסה בעדינות.

"אז תלמד שהמילון שלי שונה משלך" אני בקושי מדברת, מתנשמת בתוכי כמו חזיר צמא למים, צמא לעונג.

"את לא יכולה לעמוד בפניי, את נמשכת אליי" הוא קולע בול, קולט את שפת גופי המגיבה אליו בעוצמה.

"את מסמיקה עכשיו, הלב שלך דופק בקצב, החזה שלך.. עולה ויורד במהירות. להמשיך?" הוא מדליק אותי במילים, קשה לי לסרב.

ההצעה שלו מפתה.

תשלום מוכפל בלי צורך שאממן דירה כי אגור איתו, בתמורה שנחיה יחד באותו בית.

זה בסדר? זה אסור?

הלב שלי צועק כן.
המוח הבריא שלי צועק לא.