Dangerous Game [2]

פרק 40- זה אמיתי?

ברונו-

בלה מסרבת לדבר איתי כל הבוקר, מסרבת לתקשר איתי גם בלילה. אומנם חזרנו לישון יחד אך היא עדיין לא נותנת לי לגעת בה.

"תתנצל" היא אומרת לי, פניה היפות מסתכלות בעיניי.

אני מגחך "מה?".

"תתנצל על מה שאמרת לי בוויכוח".

ילדה קטנה.
תירגעי.

"אני אף פעם לא מתנצל" אני מודיע לה, קולי משתנה לגוון קול אחר. בלה סוקרת את פניי ואני יכול לשמוע את העצבים שלה זורמים לה בדם.

"יהיר" היא אומרת.

"עצבנית".

"חי בסרט".

"דובשנית".

"דובשנית?" בלה מגחכת בזילזול "זה הדבר הכי טוב שיכולת להגיד?".

"תפסיקי להחזיר לי" אני נוהם, מקרב את גופי אליה במיטה והיא לא נרתעת. בלה מסתובבת אליי כך שכל גופה מולי, והיא נשענת על ידה.
גופיית הספגטי שלה מראה חלק גדול משדייה, היא מודעת לזה.

"תפסיק לעצבן אותי" היא משרבבת את שפתיה ועיניה יורדות לשפתיי.

פאק.

המבטים שלה שורפים.
כל וויכוח שלנו רק מדליק אותנו יותר.
אש באש.
אסון.

אני עוד שניה מנשק אותה, לא מתאפק. ראשי כמעט מעליה, גם אני נשכב על הצד אל מול גופה. בלה צוחקת ואני רואה את עיניה מחייכות גם.

"תעשה את זה" היא אומרת.

אני חופן את פניה בידי, היא כאילו מתעוררת לחיים ואני נושק לה בפיה וטורף אותה. אני לא משאיר לה שניה לנשימה, הנשיקה הזאת מהולה ברגשות. שנינו צריכים לפרוק קצת מתח.

אני אוחז בצד צווארה על עצם הבריח שלה והודף אותה במהירות מטה אל הכרית. היא גונחת, מגעי מעט אגרסיבי. אני מעביר את אגודלי על גופיית הספגטי שלה והיא מהמהמת "תוריד את זה כבר".

הבחורה שלי חסרת סבלנות.

"מייד" אני מוריד את כתפיות הגופיה שלה ומפשיל אותה מטה אל ביטנה, שדייה משתחררים בבירור והאישה הזאת בלי פאקינג חזייה.

פטמותייה זקורות לי, ממתינות לרגע בו אענג אותן. שדייה מלאים, והיא עושה לי עיניים.
אכלתי אותה.

החיה שבי מתעוררת, אני משתק את רגליה בעזרת רגליי ושואב את פיטמתה הימנית, סוגר עליה בשפתיי ומוצץ כלכך חזק עד שבלה מתחילה לצייץ בכאב.

היא מתנשפת, מקמרת את גבה כלפיי מעלה ומוחצת את בשרה אליי. פי מתמלא בה, היא גונחת בקול וזה רק מדרבן אותי יותר. יותר מהר, יותר חזק.

"אההה" היא נאנחת עמוקות, שואפת אוויר בשניה הפסקה שנתתי לה. שדיה אדומות מהמציצות שלי, היא פאקינג זועקת לשמיים.

"ב..ברונו" היא ממלמלת את שמי בפיה, והוא נשמע כלכך יפה בין גנחותיה. אני מוריד את השורט הקצר שלה, זורק את תחתונה אל הרצפה וסוגר על דגדגנה בלשוני, מצליף בו.

"כן, בייב?" אני נושף לאיברה הרטוב, היא מתנשמת במהירות ונשימותיה קטועות ולא יציבות. היא אוחזת בסדין בכל כוחה, כאילו הדבר הזה ימנע ממנה למות מעונג.

"ה..צילו" גופה רועד, היא מתכווצת ומתהדקת. היא מגיעה לשיא.

אני לא מאשר לה לגמור, מרסק את גופה הזועק חזרה אל המיטה ושולף קונדום ממגירתי.
חוזר לזיין אותה.

בלה מביטה בי משתוקקת, מחכה בכיליון עיניים ורק מחכה לרגע שאסיים איתה ואשתק את כל גופה, אקח אותה לעצמי.

"נו" היא נובחת עליי, אני צוחק.

החדירה שלי לא עדינה בכלל, בלה משתגעת וגופה מתחיל להתנועע תחתיי בכל עוצמתו.
זה משעשע לראות אותה מתענה, מתחננת שאביא אותה לסיפוקה.

היא פותחת את פיה לחלק לי עוד הוראה אך אני משתיק אותה "זהו, תרפי". היא עושה זאת, אני נכנס לכל עומקה והיא צורחת בעונג, פניה מתעוותות ופיה נפער.

היא גומרת.
אני מייד אחריה.

שנינו מתפרקים על המיטה, אני עליה והיא מעוכה תחתיי. הזיעה שבחזה מראה לי כמה עשיתי את עבודתי מצויין, גם אני נוטף.

"זה היה.." היא לוחשת "פראי".

"תזכרי שבכל כעס, מוצאים פורקן" המשפט הזה מתאים לשנינו, הוא תואם למצבינו.

"סליחה שהתעצבנתי עליך, כשאתה לא כאן זה מתסכל אותי" היא אומרת בכנות "וכשאתה חוזר כאילו לא קרה כלום ומתנהג מגעיל זה עוד יותר מתסכל".

"בייב" אני לוחש לשפתיה "כשאני הולך אני חושב עלייך. כשאני פה אני חושב עלייך. כשאת תחתיי אני חושב עלייך. כשאני מתקלח, את היחידה שבראש שלי. את לא היחידה שסובלת מהמרחק הזה".

"גם אתה?" היא עייפה, גמורה.
חיוכה קטן אך אני בכל זאת מבחין בו.

"גם אני".

"אני משתגעת, זה לא טוב לנו" היא נאנחת, אני מתרומם ממנה ומקווה שלא שמעתי נכון "זה קשר רעיל".

"זה לא".

"אנחנו אובססיסים, קנאים, רכושנים וכשאנחנו נפגשים אנחנו מתלהטים יחד, שורפים עוד קלוריות" בלה אומרת, מאיפה כל השטויות שהיא מדברת?!

"לשרוף קלוריות זה דבר טוב" אני בוחר להשתעשע, בלה מגלגלת את עיניה.

"לא יודעת, משהו פה לא מרגיש לי אמיתי" זאת בחירת מילים גרועה.

"מה לא מרגיש לך אמיתי בדיוק?" אני מתעצבן, לא נותן לעיניה להתחמק משלי בלי תשובה אמיתית וכנה.

"הרגשות שלך אליי".

"הרגשות שלך אליי" אני חוזר על דבריה בספקנות "את יודעת מה אני לא מבין?!".

היא מכווצת את גבותיה.

"שאת לא מפנימה את זה שאת לא סתם אחת. על כל פעם שהתחצפת, שראית אותי הורג ורוצח, ששפכת עליי דלי מים.. הייתי ממזמן צריך לחסל אותך ולמרות זאת, הנה את כאן.
אז אני ממליץ לך לשתוק, כי כל מה שיוצא לך מהפה כרגע, זה רק שטויות" אני מסיים לדבר.

"אתה אומר לי שאני לא איזה סטוצית מזדמנת?" היא מנחיתה עליי שאלה שאם הייתה שואלת אותי לפני כמה שבועות הייתמ עונה בחיוב אבל עכשיו..

"כבר לא, ממזמן לא".

ואני שם לב איך היא זורחת באושר.