פרק 17-ליאו:

1 0 0
                                    

פאק הסיפור של דרו עשה לי בחילה, הרגשתי שאני עומד להתפוצץ מרוב עצבים והרגשתי שאני עומד להקיא.
אני לא מאמין שדרו עבר את כל זה אבל כלפי חוץ שידר לכולנו שהכל בסדר, אני נשבע שבחיים לא חשבתי שלדרו קשה.
דרו תמיד היה שם בשביל כולנו כמו אח גדול ומגונן מאוד, הוא מעולם לא הראה חולשה ומעולם לא הראה כאב.

״אוי אלוהים דרו״ אמרתי לו בקולו חלש ותפסתי בראש שלי עם היד הפנויה שלי, היד שלא ליטפה אותו.
המגע איתו היה מחמם ונעים, אף פעם לא הרגשתי ככה ממגע.
הרגשתי שכשהוא אוחז לי ביד אני מוגן כאילו כל העולם שותק וזה רק שנינו וזה הרגיש לי זר, לא הייתי רגיל לתחושה הזאת.

״דרו אני מצטער, אני באמת מצטער ופאק אל תגיד על עצמך שאתה פחדן מכל הסיפור פה אני לא שומע פחדן אני שומע בן אדם מדהים.
אתה ספגת שנה את כל החרא הזה מאבא שלך רק בשביל אחיך, כשכל זה התפוצץ והוא הציע לך לברוח לא ראית את עצמך בסיפור למרות שידעת מה הולך לקרות, ראית רק את ג׳ייס איזה עוד בן אדם היה עושה דבר כזה? איך אתה יכול לקרוא לעצמך פחדן שכל מה שעשית היה לשרוד? ועשית את זה טוב ממה שאני רואה.
ביקשת שלא אשפוט אותך אבל אין לי על מה לשפוט אותך אלא להפך אני גאה בך ברמה שאתה אפילו לא מבין, אתה תמיד ההיית הדמות להערצה שלי ועכשיו אפילו יותר אז בבקשה אל תקרא לעצמך ככה״ אמרתי לו בכנות והסתכלתי לו בעיניים אחרי שהוא הוריד את הזרוע מהפנים.

״פאק ליאו אתה באמת חושב את זה? אתה באמת מעריץ אותי וגאה בי?״ הוא שאל בקול מתרגש.

״כן, כן באמת״ אמרתי לו בכנות.

״וואו ליאו תודה, בחיים לא אמרו לי דבר כזה אני מעריך את זה״ הוא אמר לי וחייך באושר והקלה, אני אוהב לראות את דרו ככה זה מרגיע לי חלק בנשמה.

״אין לך מה להודות לי אני רק אומר את האמת״ אמרתי לו עם חיוך חזרה והוא ליטף לי את היד בחזרה כמו שאני עשיתי וחייך.

״דרו אז לאן ברחת? איפה ההיית?״ שאלתי אותו כי את זה לא הבנתי.

״הלכתי לשדה תעופה וראיתי שיש טיסה לסן פרנסיסקו אז עליתי עליה, לא היה עליי שקל ולא הכרתי אף אחד אז גרתי ברחוב.
זרקתי את הטלפון שלי בפח של השדה תעופה כי פחדתי שאבא יאתר אותי או משהו וככה חייתי, התקשרתי לג׳ייס מטלפון ציבורי ואמרתי לו שאני בסדר ובמקום בטוח אבל זה היה שקר.
החיים ברחוב היו סיוט, כל יום הייתי במצב של הישרדות.
עשיתי דברים שאני ממש לא גאה בהם, כמו לגנוב אוכל ולהתגנב למקומות כדי לישון, גנבתי בגדים תלויים ממרפסות של בתים ועוד כל מיני חרא.
זה היה קשה הרגשתי שאני צריך להילחם על מקום לגור בו אז התחלתי להתאמן והתמכרתי לזה, ככה פיתחתי את הגוף שיש לי היום וככה יכולתי להגן על עצמי כמו שצריך״ הוא אמר לי בכנות אבל הרגשתי שהוא רוצה להגיד עוד משהו וליטפתי לו את היד להראות לו שאני פה והוא פה ונראה שזה עבד.

אנחנוWhere stories live. Discover now