יצאתי מהמקלחת ושמתי בוקסר וג׳ינס, הלכתי לחדר שלי והוצאתי בגדים מהארון, שמתי אותם בתיק שלי ואז לקחתי כרית קטנה שהייתה לי במיטה והכנסתי גם אותה לתיק, לקחתי גם שמיכה דקה ועוד משחת שיניים מהמקלחת.
הגיע הזמן לעזוב לתמיד.
באתי לשים חולצה ולצאת אבל אז שמעתי את הדלת נטרקת, הנחתי את התיק שלי על הרצפה לרגע והתכוננתי למשהו חרא כי הייתה לי תחושה לא טובה בחזה.
שמעתי צעדים כבדים עולים במדרגות והבנתי שזה אבא, נכנסתי למצב מגננה אבל ידעתי שלא אצליח להגן על עצמי כמו שצריך בגלל הרעב והעייפות פאק לעזאזל נראה לי שאני עומד למות היום.
״ילד מזדיין נמאס לי מהפרצוף המסריח שלך״ אבא אמר בשכרות כשנכנס לחדר שלי וראיתי שהוא מחזיק בקבוק וודקה כמעט ריק, שיט.
״גם לי נמאס לראות את הפרצוף המסריח שלך מה לעשות נראה ששנינו לא מרוצים״ אמרתי לו בכעס, אם למות אז לפחות למות בגאווה לא ככה?
״בן זונה חצוף״ אבא אמר והתקדם לכיוון שלי בצעדים גדולים תוך כדי שהוא שותה מהבקבוק.
״נכון אני באמת בן זונה, למעשה אני בן זונות״ אמרתי לו בחיוך מתגרה ואז הוא הוריד לי פצצה לפנים והרגשתי סחרחורת בגלל העוצמה ובגלל המחסור האדיר בשעות שינה, מים ומזון.
הוא דפק לי אגרוף בבטן וניסיתי להחזיר לו אבל לא הצלחתי הייתי חלש מידי כמו שחשבתי, הוא דפק לי עוד פצצה ועוד וכל מה שעשיתי היה להקשיח את השרירים שלי כדי להקל על הכאב.
זה עזר ואבא התחיל להתעייף וחיכיתי שיסיים כבר כדי שאוכל לעוף מפה.
הוא הלך ממני אחורה לבסוף והתחלתי להתקדם לכיוון היציאה לפני שיחזור.
אבל אז הוא שבר לי על הראש את הבקבוק וודקה שהיה לו ביד, כל הזכוכיות התנפצו לי על הפנים, הרגשתי שאני מדמם במצח קרוב לשיער וחלק מהזכוכיות חתכו לי את הגוף, הרגשתי את הוודקה נוזלת לי על הגוף ושורפת לי את הפצעים.
הייתי בהלם והראייה שלי הייתה מעורפלת בגלל הבקבוק שפגע לי במוח אבל ניסיתי לגייס כוחות אחרונים וללכת.
אבל אבא שוב עצר אותי, הפעם הוא נעץ לי את הפיה של הבקבוק וודקה בבטן והרגשתי את זה נעוץ עמוק בגוף שלי ושורף בגלל הוודקה שהייתה על זה, התאפקתי לא לצרוח מכאב והסתכלתי לאבא בעיניים.
הוא לא עשה כלום מעבר ללחייך בגאווה ואושר ואז התעלף על הרצפה.
לקחתי מהר חולצה שחורה שהייתה לי על השידה ושמתי אותה על הגוף, הרגשתי שכל תזוזה מחדירה לי את הפיה יותר חזק לבטן אבל לא יכולתי לעצור הייתי צריך להגיע לספסל שלי, למקום המוגן שלי.
התחלתי ללכת בצעדים כבדים והרגשתי שההליכה לוקחת לי נצח למרות שהספסל לא היה היה כזה רחוק מהבית שלי, שמתי ידיים מתחת לחולצה והרגשתי את כל הדם נוזל לי עליהן.
שרף לי בטירוף בגלל הוודקה שנגעה לי בגוף, שרף לי בגלל כל הזכוכיות שהיו נעוצות לי בחלקים שונים בגוף ושרף לי בגלל הפצע בראש הספוג דם, וודקה וזכוכיות.
הגעתי לספסל והתיישבתי מהר, התלבטתי מה לעשות ולא עלה לי רעיון.
נזכרתי בדרו וחשבתי להתקשר אליו אבל לא יכולתי, הוא עכשיו בדייט עם ליאם ואני לא יכול להפריע לו להשיג אושר.
הראש התחיל להסתחרר לי והרגשתי שאני מאבד המון דם והבנתי שאין לי ברירה.
הוצאתי את הטלפון מהכיס בידיים רועדות ובגוף כואב וחייגתי לאדם שאני הכי צריך ורוצה כרגע.
״דרו..״ אמרתי לו בקול חלש ומתאמץ בגלל ששרף לי.
״ליאו? מה קרה?״ הוא שאל בלחץ ודאגה.
״דרו אני צריך אותך״ אמרתי לו בקול חלש.
״מה קרה ליאו? איפה אתה?״ הוא שאל בלחץ ושמעתי שהוא נעמד.
״אתה יכול לבוא לספסל שנפגשנו בו כשחזרת?״ שאלתי עדיין בקול חלש וניסיתי לנשום, הרגשתי עוד דם ועוד דם זולג לי מהבטן, מהמצח ומהאזורים המלאים בזכוכיות.
״כן אני בא״ הוא אמר בלחץ וניתקתי בלי לדבר יותר מידי כבר לא הייתי מסוגל.
חיכיתי שדרו יגיע והרגשתי מסוחרר לגמרי, ניגבתי את הידיים שלי על החולצה השחורה ועל הג׳ינס כדי להסוואת את הדם למקרה ויעברו אנשים.
למזלי בדרך כלל בשעות כאלו לא עובר כאן איש אז היה לי שקט.
״ליאו?״ דרו שאל בדאגה כשהוא מאחוריי, ניסיתי לענות לו אבל לא הצלחתי.
״פאק ליאו מה קרה?״ הוא שאל בדאגה אחרי שהתיישב והסתכל לי על המצח.
״דרו..זה כואב..״ אמרתי לו בקול חלש והרמתי את החולצה שלי חושף את הפיה של הבקבוק, ראיתי שהפיה נעוצה עמוק מאוד בבטן שלי ומלאה בדם שלי.
״פאק ליאו מה זה?״ הוא שאל בלחץ, אבל לא הצלחתי לדבר הרגשתי שהראש שלי מסתחרר ושאני נופל.
״ליאו תישאר איתי״ דרו אמר ותפס לי את הראש עם היד שלו, המגע היה נעים ומגונן והרגשתי שאני נירגע קצת.
עדיין לא הצלחתי לדבר אז רק הנהנתי.
״ליאו אני הולך להוציא את זה עכשיו, זה יכאב אבל אני כאן בסדר?״ הוא שאל בקול רך ושוב רק הנהנתי.
הוא ליטף לי את הלחי עם האגודל שלו ואז הצמיד את השפתיים שלנו והתחיל לנשק אותי, נישקתי אותו חזרה למרות כל הכאב והרגשתי שהוא מוציא לי את הפיה של הבקבוק לאט לאט מהגוף.
הכאב היה עצום אבל הוא דעך כשדרו נישק אותי בצורה כזאת, הוא נישק אותי כאילו הוא צריך אותי, כאילו הוא מיוסר ומנסה להחיות אותי והרגשתי שאני באמת חי.
״בחוץ״ הוא אמר בקול חלש והסתכל עליי בדאגה, הרגשתי שהוא לוחץ לי על הבטן כדי לעצור את הדימום והשענתי את הראש שלי על המשענת גב של הספסל והסתכלתי עליו.
״דרו תודה שבאת״ אמרתי לו בקול חלש ואז הכל השחיר.
YOU ARE READING
אנחנו
Romanceהם חבורה של בני נוער, חלקם עשירים חלקם פחות אבל כולם אבודים ולכולם יש סיפור אחר. מה יקרה כשההורים של ג׳ייסון יאמצו את לילה? מה יקרה כשלבית היתומים יגיע ברנדון הקר אל סטלה החמימה והמשוגעת שלא סובלת אותו? מה יקרה כשדילן ירגיש לסופיה רגשות שהוא לא אמור...
