הסתכלתי לספה וראיתי את ג׳ייסון יושב שם עם זרוע על הפנים ושותה מפחית בירה.
התלבטתי מה לעשות אבל זה נעצר כששמעתי אותו צועק ״פאקקק איזה זין תחזור כבר״ בעצבים.
הוא זרק את הפחית בירה שלו לכיווני ותפסתי אותה, הרגשתי מודאגת ממה שקרה פה ואז הוא הרים אליי מבט ונראה כועס כשקלט אותי.
״מה את פאקינג עושה פה?״ הוא שאל בכעס.
״עשיתי סיבוב לראות את הבית ומצאתי את המקום הזה״ אמרתי ברוגע, העצבים שלו לא מפחידים אותי זה בסדר אני רואה שקשה לו.
״יופי ראית עכשיו לכי״ הוא אמר עצבני ונשכב חזרה ושם שוב את הזרוע על הפנים שלו.
״הכל בסדר?״ שאלתי בדאגה והתיישבתי על הכורסא מולו, למה הוא נראה עצוב כל כך?
״תגידי את לא מבינה מה זה ללכת?״ הוא שאל בארס.
״לא״ אמרתי לו בקצרה אם הוא חושב שהגישה הזאת מפחידה אותי הוא צריך לחשוב שוב, הוא הסתכל עליי בבלבול מהתשובה שלי.
״תגידי איך קוראים לך בכלל?״ הוא שאל וסוף סוף הוא פיתח שיחה נורמלית.
״קוראים לי לילה״ אמרתי בחיוך.
״בסדר לילה, אני לא יודע לאיפה את חושבת שהגעת אבל את טועה ובגדול״ הוא אמר בקור והחזיר את הזרוע לפנים שלו.
״מה זה אומר?״ שאלתי מבולבלת, מה הכוונה שאני טועה ובגדול?
״כלום זה לא אומר כלום״ הוא אמר.
״אתה יודע, זה קשה פתאום לעזוב את המקום שהחשבתי אותו כבית שלי, הייתה לי שם חברה שהיא הייתה כמו אחותי ועכשיו היא שם ואני פה זה קשה״ אמרתי לו תוך כדי שאני מסתכלת עליו והרגשתי שיש לי דמעות, אני לא יודעת למה שיתפתי אותו פשוט הרגשתי צורך לשחרר את מה שאני מרגישה ולא רציתי להטריד את סטלה.
״כן אני מבין אותך״ הוא אמר בקול חלש והשעין את הראש על הספה, הוא מבין אותי? יכול להיות שבגלל זה הוא צעק?
״למי אמרת לחזור?״ שאלתי חלושות וקיוויתי שלא חיטטתי.
״פאק זה לא עניינך״ הוא אמר עצבני, זה בסדר אני מבינה את הכעס שלו הוא לא מכיר אותי ואני כבר שואלת שאלות.
״בסדר אבל אני פה אם אתה צריך״ אמרתי לו בכנות, אני יודעת שהוא התנהג אליי מסריח אבל משהו בו נראה לי בודד כזה ואולי הוא פשוט לא יודע לווסת את הרגשות שלו זה הכל.
״תודה״ הוא מלמל.
״אני יכולה להישאר פה? אני אוהבת להסתכל לשמיים בערב אבל אם אתה לא רוצה אלך״ אמרתי לו והתחננתי בלב שיגיד כן, בבית יתומים הייתי יוצאת החוצה ומסתכלת לשמיים הרגשתי ככה קרובה לאבא ואמא.
״לא זה בסדר את יכולה להישאר״ הוא אמר והרגשתי הקלה, אני מעריכה את זה שהוא הסכים.
הסתכלתי לשמיים וגעגוע הציף אותי, אוף אמא ואבא אני מתגעגעת אליכם כל כך.
הייתי צריכה לבוא איתכם, למה השארתם אותי כאן לבד?
הרגשתי שדמעה זולגת לי על הלחי אבל לא השמעתי קול של בכי, לא יכולתי.
YOU ARE READING
אנחנו
Romantizmהם חבורה של בני נוער, חלקם עשירים חלקם פחות אבל כולם אבודים ולכולם יש סיפור אחר. מה יקרה כשההורים של ג׳ייסון יאמצו את לילה? מה יקרה כשלבית היתומים יגיע ברנדון הקר אל סטלה החמימה והמשוגעת שלא סובלת אותו? מה יקרה כשדילן ירגיש לסופיה רגשות שהוא לא אמור...
