פרק 8-סופיה:

0 0 0
                                    

התעוררתי מצלצול טלפון, הראש כאב לי בגלל שנרדמתי בבכי והרגשתי שהעיניים שלי נפוחות מאוד.
אני עדיין לא מאמינה שדילן עשה לי את זה, איך הוא יכל לעשות לי את זה?
אני יודעת שאמרתי שלא ידבר איתי יותר אבל אני לא יודעת אם אני מסוגלת לעשות את זה, דילן הוא כל מה שיש לי.
אבל די לא מגיע לו את היחס שלי, אכיר מישהו חדש ואנסה לשכוח ממנו.

״היי סופיה איך את מרגישה?״ לילה שאלה אותי אחרי שעניתי.

״אני יותר טוב, אני נשבעת שאם אראה את השון הזה שוב אני אהרוג אותו״ אמרתי לה אבל ידעתי שזה שקר, כבר לא אכפת לי מהכאב בישבן בגלל שהכאב שיש לי בלב יותר עצום.

״גם אני״ היא אמרה לי בכנות וצחקה.

״תודה לילה אני מעריכה את זה״ אמרתי לה, אז ככה זה מרגיש כשיש חברות? אם כן אז זה נעים.

״בכיף, תגידי את רוצה לבוא אליי? ג׳ייסון מזמין חברים וחשבתי אולי תרצי לבוא?״ היא שאלה טיפה מובכת.

״כן בטח אני אבוא, ניפגש עוד שעה?״ שאלתי אותה, אני צריכה הסחת דעת וללכת לחברה זה יהיה נחמד ממש.

״כן שעה זה טוב אני אחכה לך״ היא אמרה לי.

״להתראות״ אמרתי לה וניתקתי.

קמתי מהר מהמיטה וירדתי למטה כדי להתארגן ולהתקלח.
נכנסתי למקלחת ושטפתי מעצמי את כל הדמעות והכאב, הרגשתי הרבה יותר טוב אחרי זה.
יצאתי מהמקלחת והסתכלתי במראה, אלוהים אני נראית נורא.
העיניים שלי היו אדומות ונפוחות וגם האף שלי היה אדום.
פאק אני פשוט שונאת את דילן, אופ אני יודעת שזה לא נכון אני יכולה להגיד את זה כמה שבא לי אבל אני עדיין אוהבת את דילן מאוד, אני אוהבת אותו מאז שאנחנו ילדים.

חזרתי לחדר ושמתי גופיית טופ לבנה עם ג׳ינס בהיר רחב, שמתי גם את הג׳קט משבצות של דילן ונעליים לבנות של נייק.
לאחר מכן הוספתי שרשראות בצבע זהב, שמתי גם מסקרה וגלוס שקוף וירדתי למטה.

״אני יוצאת״ אמרתי לאבא והתעלמתי מהקיום של סטפני וליביה.

״לאן את חושבת שאת הולכת?״ ליביה שאלה אותי בזעזוע.

״לחברה״ אמרתי לה בחוסר סבלנות.

״שקרנית אין לך חברות״ סטפני אמרה עם חיוך מציק.

״סתמי ואל תתערבי ויש לי״ אמרתי לה בעצבים.

״אל תדברי ככה לבת שלי, ואת לא הולכת לשום מקום״ ליביה אמרה לי.

״תגידי את חושבת שאני שואלת אותך? את חושבת שאת אמא שלי? כי אם כן אז את טועה ובגדול את לא אמא שלי את גם לא תהיי אמא שלי, אמא שלי נפטרה ואת סתם אישה שגרה פה כי לא ברור למה אבל אבא שלי התחתן איתך אז שחררי ממני״ אמרתי לליביה בעצבים.

״סופיה אני לא יודע מה נהייה לך בזמן האחרון אבל את מתחילה להגזים לגמרי, תשמרי על הפה שלך כי זה כבר עובר גבול את לא תדברי ככה לליביה היא אשתי ואת תכבדי את זה את מבינה אותי?״ אבא שאל בכעס.

אנחנוWhere stories live. Discover now