אנחנו

פרק 2-דילן:

״שון צא כבר״ אמרתי לו ודפקתי על הדלת של השירותים, פאק בורח לי פיפי.

״פאק חכה רגע תן לי לסיים להשתין״ הוא צעק לי חזרה.

״עזוב אני יורד למטה״ אמרתי לו כי כבר הרגשתי שאני לא יכול להתאפק.

״ממש לא אכפת לי״ שון אמר, ברור מה ציפיתי.

ירדתי למטה כדי להשתין ולצחצח שיניים למזלי יש לי מברשת שיניים גם פה כי שון דופק את הקטע המסריח הזה כל בוקר.
אני יודע שהוא לא באמת משתין, הוא סתם נהנה להציק לי.
התלבשתי מהר כי כבר לקחתי את התלבושת איתי ויצאתי מהשירותים.

״בוקר טוב״ אמרתי לאבא כי ראיתי אותו כשיצאתי מהשירותים.

״בוקר, איפה שון?״ אבא שאל אותי בקרירות.

״למעלה למה?״ שאלתי אותו.

״אני צריך לדבר איתו״ הוא אמר לי בשעמום כאילו הוא לא רוצה לשתף אותי בזה.

״אה טוב״ אמרתי ועליתי חזרה למעלה.

״פאק שון מה זה החרא הזה?״ שאלתי אותו בעצבים כשראיתי שהחדר שלי הפוך לגמרי, לפני שניה עזבתי אותו מסודר.

״חיפשתי משהו״ הוא אמר במשיכת כתפיים.

״בחדר שלי?״ שאלתי מבולבל וניסיתי לשמור על איפוק.

״כן״ הוא אמר ופיהק.

״מה חיפשת?״ שאלתי אותו, למה ששון ירצה לקחת משהו מהחדר שלי?

״לא משנה״ הוא אמר לי ונכנס לחדר שלו.
התחלתי להסתכל מה חסר לי בחדר תוך כדי שאני מסדר אותו וראיתי שחסרה לי תמונה.
התמונה של סופיה.
בן של זונה.

״מזדיין איפה זה?״ שאלתי בעצבים ופתחתי את הדלת של החדר שלו בפראות.

״מה?״ הוא שאל בתמימות וחייך חיוך זחוח ומעצבן.

״איפה התמונה שלה?״ שאלתי בכעס.

״לא יודע״ הוא אמר אבל ראיתי שהוא מסתכל על הפח שבחדר שלו.
הלכתי לפח וראיתי את התמונה קרועה לשני חצאים.
החיוך הגדול והיפה של סופיה נחצה לשני חצאים.

״מה לעזאזל?״ שאלתי אותו בכעס והוצאתי את התמונה מהפח.

״בטעות״ הוא אמר במשיכת כתפיים.

״פאק אני אראה לך מה זה בטעות״ אמרתי לו והתקדמתי כדי לתת לו מכות.
דפקתי לו אגרוף לבטן והוא נפל על הרצפה, נתתי לו עוד אגרוף ועוד אחד והרגשתי שאני נמשך.

״צא לי מהבית חצוף אחד״ אבא אמר לי בכעס.

״אבא זה לא אשמתי הוא קרע לי את התמונה״ אמרתי לו והרמתי את התמונה למעלה.

״זה פאקינג לא מעניין אותי, התמונה שלך יכולה ללכת להזדיין אתה לא תרביץ לאחיך הגדול״ אבא אמר בעצבים.