אנחנו

פרק 22-ליאו:

״ליאו בבקשה דבר איתי תתן לי לעזור לך״ דרו אמר ושם לי יד על הכתף.

״ההורים שלי שונאים אותי, הם הומופוביים והם מאשימים אותי בכל החרא שלהם בגלל זה.
מאז שאני ילד הם לא מפסיקים לריב ולהתווכח, הם לא אוהבים אחד את השנייה הם התחתנו באשמתי.
כשהם היו בני 17 אמא גילתה שהיא בהריון איתי ורצתה לעשות הפלה אבל ההורים של שניהם אמרו שאם הם יעשו הפלה הם יעופו מהבית אז הם השאירו אותי, אף אחד מהם לא רצה לגדל אותי אז הם תקעו אותי אצל סבא וסבתא כל פעם אבל כשהייתי בן 4 הם נפטרו כולם ונשארתי רק עם אבא ואמא.
הם שנאו אותי והאשימו אותי במוות שלהם כי הייתי מטרד שהיה צריך לטפל בו, אבא היה מפוצץ לי את החיים במכות ואמא הייתה מצטרפת אליו עד שגדלתי והיא כבר הבינה שהיא ממש לא יכולה לגעת בי, היא והוא תמיד היו מכבים עליי את הסיגריות המסריחות שלהם כאילו אני איזה מאפרה מזדיינת.
הם תמיד אמרו לי שאני ילד חרא ומזדיין שהכל באשמתו.
אבא ואמא היו מפוצצים אותי בכל חלק וחלק בבית.
אם זה במקלחת, בחדר שלי, בחדר שלהם, בסלון, במטבח, בחצר בקיצור כל חלק והרגשתי שאני כבר לא יכול להיות שם.
תמיד כשהם היו עושים את זה הם היו מספרים לכולם שזה ילדים מהשכונה ולאנשים מהשכונה היו אומרים שזה מבית הספר ואמרו לי לסתום תפה כי אם לא זה יהיה גרוע יותר ופאק הייתי רק בן 12 לא יכולתי להגן על עצמי כל כך.
והיה נמאס לי מהחרא הזה אז התחלתי להתאמן כדי להגן על עצמי והייתי מחזיר לו בחזרה, הוא הופתע ולאט לאט הוא קלט שאני יותר חזק ממנו אז הוא לקח צעד אחורה יחד עם אמא ושניהם התנהגו באלימות מילולית ולא פיזית.
הם אמרו שאני חרא וגרוע, שאני אמות לבד כי אף אחת לא תרצה אותי אז הם לא ידעו שאני הומו, הם אמרו שאני אגמור ברחובות ושאם אמצא זוגיות אני בטוח אסיים כמוהם כי אני ילד זין ופאק זה פאקינג נכון.
ואז הכל השתנה כשיצאתי מהארון, שמתי זין על מה אנשים יגידו אבל לא ציפיתי שכולם יהיו כאלה רכלנים וזה הגיע להורים שלי.
חזרתי הביתה ואבא דפק לי ברזל בראש ישר כשנכנסתי, איבדתי הכרה והוא פוצץ לי את החיים משהו מוגזם, הוא הרביץ לי וחתך אותי עם סכינים וברזל חם ועוד מלא חרא עד שהייתי בבית חולים שבוע.
ושוב סיפר שזה הילדים בשכונה ולאנשים בשכונה סיפר שזה מבית הספר וככה היה תקופה ארוכה.
הריבים של ההורים שלי היו מוגזמים יותר כשהם גילו שיצאתי מהארון זה היה כל הריבים שלהם ואיכשהו תמיד הכל היה באשמתי.
אבא היה מאשים את אמא שבגלל שהיא זונה שפותחת רגליים וחרא של אישה נולדתי ילד הומו וחרא.
ואמא הייתה מאשימה את אבא שבגלל שהוא בן זונה עם זין אז אני נמשך אליו ובגלל זה הפכתי להומו ופאק איכ הוא הבן אדם האחרון שאגע בו.
אז לאבא נכנס ג׳וק לראש שאני אנס מזדיין שרוצה לאנוס אותו כי הוא גבר אז הוא לקח ממני מרחק לגמרי באופן הפיזי, הוא רק היה מקלל ואומר את המילים הקבועות שלו ואמא הייתה עושה אותו דבר.
ולא יכולתי יותר, לא יכולתי להיות בבית.
הרגשתי שם חרא ולא מוגן, תמיד הייתי דרוך ולא הייתי נרדם בבית לא משנה כמה הייתי עייף לא הצלחתי לישון מהפחד שפתאום שניהם יתהפכו ויתפוצצו עליי כשלא אהיה מוכן.
אז עזבתי, לא באופן רשמי אבל עזבתי.
עברתי לגור ברחוב, הספסל שנפגשנו בו היה הבית שלי.
שם הרגשתי מוגן ורק שם הצלחתי להירדם, אם לא הייתי שם לא יכולתי לישון זה היה המקום הבטוח שלי.
והיה לי גם את החדר הריק של הרכז שעזב בגללי בהתחלה לא הרגשתי שם בנוח אבל לאט לאט הרגלתי את עצמי לישון שם והייתי הולך לשם לפני השיעור לישון קצת.
לפעמים הייתי הולך הביתה לקחת עוד בגדים או כדי לאכול משהו ואז הולך, באחד הימים אמא החליטה שהיא רוצה לבדוק אם אני באמת הומו והתחילה לגעת בי ואתה יודע כל מה שסיפרתי לך ובפעם השנייה הייתי בבית כי רציתי לאכול אבל הם לא הסכימו לי והייתי רעב כי לא אכלתי שבוע והייתי עייף כי גם לא ישנתי שבוע, הייתי חלש.
אבא יצא מהבית ונשארתי לבד עם אמא ועשיתי את הדבר הכי מביך ומשפיל בעולם והתחננתי בפניה שתתן לי לאכול, לא יכולתי יותר עם הכאב הזה בבטן.
היא שאלה אם אעשה הכל ואמרתי שכן, אז היא ביקשה לזיין אותי כמו שהיא עשתה באותו יום.
קמתי מהרצפה ואמרתי לה שאין מצב שאין פאקינג מצב, כן הייתי רעב מת והרגשתי שאני הולך לקרוס עוד רגע אבל אני בחיים לא אמכור את עצמי בשביל לאכול משהו.
אז היא התעלמה ממני ופשוט דחפה אותי לקיר ועלתה עליי, ניסיתי לזוז אבל הייתי חלש הייתי כל כך חלש שאפילו לא הצלחתי להרים את היד שלי כדי להזיז את אמא שלי.
אז היא עשתה את מה שסיפרתי לך ואז דחפה לי לפה כריך שהכנתי מראש אבל לא יכולתי לאכול, הרגשתי שעולה לי להקיא והיא רק עמדה שם וחייכה לי בפנים.
אספתי את הכוחות האחרונים שלי והלכתי לספסל שלי, לא הצלחתי אפילו לנקות את עצמי מהנוזלים שלה והזרע שלי לא הייתי מסוגל וקרסתי על הספסל ונרדמתי.
בגלל שהייתי עייף מת כל הזמן התחלתי ממש להתדרדר בלימודים ניסיתי להיות ער בשיעורים אבל לא הצלחתי וכבר צברתי פער מטורף, הייתי רעב והייתי עייף והייתי מותש אז לא הצלחתי לעשות כלום כמו שצריך.
כולם חשבו שאני ילד עשיר ממשפחה מושלמת כי זה מה ששידרתי כלפי חוץ וזה מה שההורים שלי שידרו גם.
אבל פאק ההפך הוא הנכון, אין לי פאקינג שקל על התחת, אני מתקלח במלתחות של הבית ספר ולפעמים של הים, אני מכבס את הבגדים שלי במכבסה של הבית ספר בלי שאף אחד יודע ואני מרגיש בבית כשאני על הספסל הזה.
המשפחה שלי ממש לא מושלמת אלא להפך, הם שונאים אותי ובוגדים אחד בשנייה כשהם יודעים.
הסיבה היחידה שהם לא התגרשו זה בגלל שאף אחד לא רוצה להיתקע איתי והם לא מתביישים להגיד את זה.
אבל טוב אתמול זה השתנה, הלכתי הביתה כי הייתי רעב מת כי לא אכלתי מאז הטיול אבל לא היה אוכל אבא הוציא הכל ואמר שהם אוכלים בחוץ ושאסתדר לבד.
אבא החליט שנמאס לו מהפרצוף המזדיין שלי ושל אמא ואמר שנעוף לו מהבית, אמא אמרה שהיא תלך בשמחה כי גם לה נמאס מהפרצוף המזדיין שלו אבל שהיא ממש לא מתכוונת לקחת אותי ושמבחינתה אשאר ברחוב לנצח ואז אבא יצא מהבית, אמא התעצבנה ואמרה שהיא הייתה צריכה להרוג אותי כשהייתי ילד ואז גם היא יצאה.
הייתי לבד בבית וניצלתי את הזמן הזה כדי להתקלח ולארוז בגדים וכשבאתי לצאת שמעתי את אבא עולה במדרגות.
הייתי דרוך ומוכן אבל ידעתי שאני לא אצליח להגן על עצמי יותר מידי בגלל שלא ישנתי מעל לשבוע ולא אכלתי ולא שתיתי כבר מלא זמן וידעתי שאני הולך למות אבל אמרתי שאין מצב שאני מת כמו פחדן ובלי להחזיר מלחמה, אז הוא קילל אותי וירד עליי והחזרתי לו ואז כמו שחשבתי הוא פוצץ לי את החיים ניסיתי להחזיר לו אבל לא הייתי מסוגל לזוז אז רק הקשחתי את השרירים שלי כדי להכהות את הכאב וחיכיתי שהוא יסיים.
ראיתי שהוא הפסיק ובאתי ללכת מהבית אבל אז הוא דפק לי את הבקבוק בראש והכל התנפץ עליי זה שרף בטירוף בגלל שהתמלאתי בוודקה על כל הפצעים שלי.
הראייה שלי התערפלה והייתי בהלם לרגע אבל התאפסתי על עצמי ובאתי ללכת וכשהייתי באמצע הליכה הוא נעץ לי הפיה של הבקבוק בבטן כשהיא ספוגה בוודקה ופאק דרו זה שרף.
הסתכלתי לו בעיניים לראות אם הוא מתחרט אבל הוא רק חייך חיוך מאושר כאילו הוא ידע שאני עומד למות ואז הוא התעלף.
הלכתי לספסל שלי ולא ידעתי מה לעשות, לא רציתי להפריע לך באמצע הדייט שלך ולא רציתי להלחיץ את החברים שלי אבל כבר לא הייתה לי ברירה התחלתי להרגיש סחרחורת והתקשרתי אליך וזהו״ אמרתי לו כשהראש שלי עדיין בין הידיים שלי והרגשתי הקלה להוציא את זה מהלב שלי ובמיוחד לדרו.