נ.מ אלנה:
קמתי בבהלה משבירת זכוכיות וצעקותיו של אבי, ליתר דיוק אני לא יודעת אם נבהלתי, אני כבר רגילה לזה מאז שאני זוכרת את עצמי. קמתי במהירות מהמיטה הרעועה שלי ומתקדמת בצעדים זהירים לכיוון אבי כדי שאני לא אפצע "למה אין אלכוהול בבית המזוין הזה?" אבי צעק או שבשביל לדייק יותר הוא צרח, שאג. הוא התחיל להשתולל ולהתרעם. "חכה שניה, אני אתארגן ואצא לקנות לך שתיה" אמרתי בניסיון להרגיעו אך זה לא עזר. הלכתי לחדר זרקתי על עצמי טייץ שחור ישן וטופ לבן פשוט נשארתי עם הכפכפים שלי ויצאתי מהבית, אבל כשיצאתי נזכרתי ששכחתי את הארנק וחזרתי בחזרה הביתה "למה חזרת? איפה האלכוהול? לעזאזל איתך ילדה מחורבנת אחת" אלה הצעקות שמקדמות את פני בכל פעם, "שכחתי את הארנק שניה" מיהרתי לחדרי ושמעתי את צעדיו ונשיפותיו באים אחרי והתחלתי לפחד כי אני יודעת מה עומד להגיע "לא, אין שום שניה, אם ביקשתי ממך לעשות משהו את עושה אותו תכף ועכשיו" הוא אחז בידי באגרסיביות וסובב אותי כך שפני מולו, ריח האלכוהול שיצא מפיו המטונף והמסריח העלו לי את מיצי הקיבה ורציתי להקיא ישירות על פרצופו הדוחה.
אבי הרים את ידו ונתן לי סטירה מצלצלת בלחי, הרגשתי לרגע שאני לא שומעת באוזן מרוב עוצמת המכה ובנוסף לזה חשתי גם עקצוצים קטנים שמבשרים לי שבעוד כמה שניות הלחי שלי תהיה אדומה מעוצמת המכה. הדמעות לא איחרו לבא, אבל תפסתי את הארנק וברחתי מהבית לקנות לו את מה שביקש, לא היה לי כוח להישאר ולהתמודד עם מה שהיה יכול לקרות בהמשך.
נכנסתי מהר לקיוסק השכונתי ולקחתי כמות של בירות, הגעתי לקופה כדי לשלם פתחתי את הארנק ולמען האמתת לא הופתעתי כשגילתי שאין לי גרוש על התחת. הסתכלתי על ג'ון המוכר שמכיר אותי תקופה ארוכה עם מבט של 'אני מצטערת, בבקשה תעזור לי' ג'ון נאנח "זו פעם שישית בערך שאני עוזר לך אלנה, להזכירך גם המצב הכלכלי שלי לא משהו" "אני יודעת, אבל בבקשה תעזור לי הוא עצבני וחייב את זה, אם אני אחזור בלי האלכוהול הוא יכה אותי, בבקשה" ג'ון לקח נשימה עמוקה ונאנח שוב "טוב בסדר, אבל תיזהרי אלנה זו פעם אחרונה" הוא הרים אצבע לכיווני לאות הזהרה ממנו "תודה ג'וני אתה מציל אותי" חיבקתי אותו מהצד השני של הקופה, ג'ון שילם והלכתי עם השקית של הבירות לכיוון הבית.
"כמה זמן לוקח ילדה עצלנית?" אבי שוב פעם מתחיל לצעוק, הוא חטף ממני את השקית תוך כדי שמשאיר לי סימן של שריטות על האצבעות, נאנחתי בכאב והתקדמתי לכיוון השירותים הלכתי למראה ואני רואה שלא טעיתי אבי אכן השאיר לי סימן אדום על הלחי. לרוב כשאני יוצאת אחרי שהוא מכה אותי אני מנסה להסתיר את הסימן, אך הפעם זה ברח לי מהראש ויצאתי ככה מהבית. מרחתי מעט מייקאפ על האזור וטשטשתי עם האצבע.
יצאתי מהשירותים ואני שומעת דפיקות בדלת "תפתחי את הדלת" אבי צעק לי מהסלון, ניגשתי לדלת וקפאתי במקום כשראיתי את זוג העיניים הירוקות מביטות בי "משפחת מריאנו?" הוא שואל בקול גברי עמוק וסקסי "כ-כן?" אני מגמגמת כי אני יודעת בדיוק לאיזה מטרה הוא ושתי אחיו הגיעו, הוא עמד מולי בחליפה שחורה שהחמיאה במיוחד לשרירים שלו, נטף ממנו ריח של בושם גברי, נעים ומושך במיוחד. מאחוריו עמדו שתי אחיו גם הם עם חליפות שחורות ועמידה זקופה אבל לאחד היה פרצוף פוקר מפחיד ולשני היה חיוך מתגרה על הפנים, אבל אף אחד מהם לא היה חתיך יותר מהאח הגדול , "את מתכוונת לבהות בי עוד הרבה זמן?" הוא מכחכח בגרונו מעיר אותי ממחשבותיי , אני ממצמצת ומסמיקה קלות מהמבוכה על זה ששם לב שבהיתי בו "אממ... לא לא אתם יכולים להיכנס"
פתחתי להם את הדלת ושלושתם נכנסו פנימה, אבי הגיע והגיב כמוני איך שראה אותם, הוא קפא והחוויר מעט "הוו מריאנו כמה זמן לא נפשנו, תזכיר לי כמה" גבריאל האח הגדול ציפה לתשובה מאבי "ח-חצי שנה, כ-כמעט" "בדיוק" גבריאל חייך אבל זה לא היה חיוך שמבשר 'אני כל כך שמח ומתרגש לראות אותך אחרי הרבה זמן' זה היה חיוך אפל ומרושע שמבשר רעות, בשנייה אחת גבריאל תפס בצווארו של אבי ופרצופו השתנה למבט כועס "חצי שנה נתתי לך, איפה הכסף שלי חלאה?" אבא חיפש להסתכל על משהו שיכול לעזור לו עד שמבטו נתפס עלי ארבעת הגברים בחדר וחצי הזה הסתכלו עלי מחפשים למצוא תשובה איך הכסף קשור אלי "לכי תביאי להם את הכסף, מיד" אבי ציווה עלי בקולו החנוק, הייתי מעדיפה שייחנק למוות אך ביקשתי מגבריאל שיניחו לבינתיים , גבריאל הוריד את אבי והסתכל עלי בידיים שלובות בזמן שמחכה לכסף שמגיע לו "נו אלנה לכי תביאי לו כבר" אבי התחיל להתעצבן ולצעוק, הדמעות התחילו לטפס לעיניי כי ידעתי שאין לי את הסכום שהוא מבקש הורדתי את ראשי וניסיתי שלא לבכות, הרמתי את מבטי והסתכלתי על כל מי שנמצא בחדר עד שעיניי נתקעו על עיניו הירוקות "א-אין לי את ה-הכסף ש...אתה רוצה" עניתי ודמעה אחת התחילה לזלוג מעיניי ואחריה פרצו כל השאר הורדתי את ראשי "מה אמרת?" צעקתו של אבי גרמה לי להרים את הראש במהירות הסתכלתי עליו במבט מפוחד "אבא אין לנו כסף" אמרתי לו את המציאות הכואבת, פרצופו של אבי התחיל להאדים הוא שיחרר את חגורתו מהמכנסיים והתקדם לכיווני וכל צעד שהוא עשה קדימה אני עשיתי אחורה "לא, אבא בבקשה" אמרתי בקול רועד ומפוחד. נתקעתי בקיר שמאחורי וניסיתי למצוא בעיניי מקום אחר לברוח אליו מהמכה הצפויה לבוא עלי אך לשווא כי אחרי שנייה הרגשתי את מכת החגורה שורפת את עור ידי ולאחריה באה עוד מכה שפגעה ברגל שלי וזה גרם לי למעוד וליפול ארצה. אבי המשיך להכות אותי מכה אחרי מכה ניסיתי לזעוק לעזרה שמישהו יציל אותי אבל זה לא הצליח לי ,כי כל מכה שבאה שיתקה אותי.
לפתע הרגשתי שהמכות נעצרו הרמתי את ראשי לאט לאט וראיתי את אחיו השני של גבריאל אם אני לא טועה קוראים לו רוי או ריו משהו כזה מעיף את אבי על הרצפה ומשתק אותו. הבטתי על גבריאל בפחד כי אם זה מה שאבא שלי עושה לי אז מה הוא יכול לעשות. גבריאל נאנח וירד לגובה העיניים שלי אחרי שישבתי צמודה לקיר. הורדתי את ראשי כלפיי מטה אך אצבעותיו החמות והארוכות של גבריאל אחזו בסנטרי והרימו את ראשי למעלה, הצמדתי את רגלי לגופי מהפחד שאולי יעשה לי משהו "אין לך את הכסף שאת חייבת לי?" הוא שאל בקול נמוך ורגוע, הנדתי בראשי לשלילה. גבריאל חשב מעט ואז זה נראה שעלה לו רעיון לראש וחיוך תחמני עלה על שפתיו "אוקיי, אז אין בעיה בואי נעשה הסכם?"
YOU ARE READING
la mafia(1)
Romanceגבריאל הוא גבר מאפיה בן 25 שמתגורר עם עוד חמשת אחיו, הוא עבר ילדות לא קלה ומנסה להתמודד עם השדים שלו. מה יקרה שיפגוש אותה? האם היא תעזור לו או שהפוך תקשה עליו? ספר ראשון שלי, מקווה שתהנו!
