נ.מ גבריאל:
"אממ?..." אלנה המהמה לשאלתי, היא לא חזרה עדיין להכרה מלאה ולא הבינה איפה היא, מה קרה ומה אני רוצה ממנה "כואב לי..." היא המשיכה למלמל משפטים חלקם הבנתי וחלקם לא. הטלפון שלי צלצל וזה הבהיל מעט את אלנה שמעט פתחה את עיניה וניסתה לחפש את מקור הרעש.
אחותי פלורה התקשרה אליי ועניתי לה "הלו? גבריאל אתה שם? היא בסדר?" אחותי שאלה בשנייה הראשונה שעניתי לשיחה "כן, היא בסדר אנחנו עוד שלושת רבעי שעה מגיעים ,אל תדאגי" "אוקיי תודה גבריאל, להתראות" ניתקתי את השיחה והסתכלתי על אלנה ששכבה עם גבה על רגליי והסתכלה עליי במבט מבולבל "מה קרה? איך ידעת לבוא?" "פלורה הייתה בלחץ כי סיפרת לה שאם את לא חוזרת להזמין משטרה" "נכון... אבל אמרתי משטרה, מה אתה עושה פה?" הרמתי גבה בשעשוע וחייכתי מעט "אני לא מספיק טוב לך גברת מריאנו?"
"ל-לא סתם..." היא כיווצה את גבותיה ונראה שמשהו מטריד אותה "בכול מקרה, פלורה אמרה לי כי אנחנו לא מערבים את המשטרה כשאנחנו בתוך הסיפור" נזכרתי שאני צריך לטפל בפצעיה כמה שיותר מהר כדי שפלורה לא תילחץ סתם "אבל זה ענייני לא עניינך" וואי הילדה הזאת לא מפסיקה לדבר ולשאול שאלות
"את המשרתת שלי, זה כן קשור אליי, אני יכול לטפל בך עכשיו?" שאלתי שכבר לא היה לי כוח, יש לי פתיל קצר בדברים כאלה אני לא סבלן כול כך גדול, אלנה סרקה את גופה שבגדיה היו דבוקים עליו מדם החתכים "כן, בבקשה" היא ביקשה ואני התחלתי להוציא פינצטה כדי להוציא את הזכוכיות, צמר גפן עם חומר שיחטא את פצעיה שלא יזדהמו.
"אני צריך שתורידי את החולצה, אני מבטיח לך שאני לא אעשה יותר מלטפל בפצעייך" הבטחתי לה עוד לפני שתתחיל לדבר על העניין הזה שהיא הולכת להתפשט בפניי, אלנה היססה למשך כמה שניות ולבסוף החליטה להסכים והורידה את החולצה. פאק כול הבטן שלה חתכים לעזאזל. אני ארצח אותו.
אני שם לב לעוד כמה צלקות ישנות, כנראה שזאת לא פעם ראשונה. אני יודע ומכיר את התחושה הזאת שנשארות לך צלקות על הגוף והנפש, זה שורט, כואב.
"אתה יכול לא להביט בהן?" אלנה שאלה תוך כדי שאני מטפל בפציעותיה אבל עדיין בוחן את הצלקות שיש לה "מה זאת אומרת?" איך היא רוצה שאני אטפל בה בלי להסתכל? "אני שונאת את הצלקות ואני עוד יותר שונאת שאני או אנשים אחרים רואים אותן, זה מכוער" אני מבין את דבריה אבל אני גם מעט כועס עליהם "את טועה, זה לא מכוער" גם אני הייתי כמוה, הייתי מסתיר את הפצעים והצלקות שהמפלצת עשתה לי, אבל אחרי שהוא נרצח על ידי, הבנתי עד כמה הצלקות הן חלק ממי שאני, הן הפכו אותי לחזק יותר, הן הראו לי כול יום מחדש מה עברתי ואיך נהפכתי מזה להיות מי שאני היום. עברתי התעללות פיזית, מילולית, נפשית ומינית, אבל כול אלה לא עזרו למפלצת להכניע אותי, הצלקות האלה הראו לי עד כמה אני חזק ואני מחבק ואוהב אותן כול יום מחדש.
YOU ARE READING
la mafia(1)
Romanceגבריאל הוא גבר מאפיה בן 25 שמתגורר עם עוד חמשת אחיו, הוא עבר ילדות לא קלה ומנסה להתמודד עם השדים שלו. מה יקרה שיפגוש אותה? האם היא תעזור לו או שהפוך תקשה עליו? ספר ראשון שלי, מקווה שתהנו!
