נ.מ אלנה:
"אתה צודק, אולי זה לא מענייני לדעת מה אתה מרגיש, אבל גם לי יש רגשות גבריאל ואכפת לי ממך, אני רוצה שנדבר על מה שקרה" אני לא מתכוונת לשתוק, אני לא אתן לעוד אחד להרוס לעצמו את החיים.
"אנחנו לא הולכים לדבר על כלום! קראתי לך לכאן כדי להזהיר אותך מסמואל הוא לא מתאים לך, וגם שנגמר כול העניין של העצלנות שלך, את תתחילי לעבוד קשה כמו כולם!" טון קולו נהיה קשוח, וזה נראה כאילו חומה שחורה השתלטה על עיניו הירוקות, הוא כעס ללא ספק, אבל זה די מוצדק, אף אחד לא רוצה שמישהו יראה אותו במצב הכי פגיע ורגיש אצלו, גם אם אלו משפחה או חברים קרובים, אז מין הסתם הוא ממש כועס עליי, כי אני לא אחת מהדברים האלה.
"אנחנו נדבר! ואל תשנה את הנושא!" נעמדתי על רגליי, ונעמדתי מולו כשאני נשענת על השולחן. הוא סרק את גופי כמו רנטגן, מכף רגל ועד ראש, ומבטיו שהו טיפה על הרגליים והחזה שלי "את יפיפייה פוליטו שלי" הוא אמר בקול נמוך כשמבטו נעצר על מבטי, הסמקתי מעט, הוא נעמד על רגליו והתקדם לכיווני, סנטימטר אחד הפריד בין שפתינו, כול כך רציתי לנשק את שפתיו, הוא התחיל ללטף את הירך שלי, ולאט עלה עם ידו, תוך כדי שמרים מעט גם את החצאית שלי. עם ידו השנייה הוא העיף את השיער שהיה נח על כתפי אחורה, הוא ליטף את צווארי, מה שגרם לצמרמורות להתפשט בכול גופי "אני כול כך רוצה לנשק אותך" הוא לחש באוזני והמשיך לעשות לי נעים בצוואר, פאק.
"גברי- תעצור!" רציתי כול כך לזרום איתו ולעשות הכול על השולחן שלו, אבל בשנייה אחת התאפסתי על עצמי ודחפתי אותו ממני, כי דבר ראשון אנחנו צריכים לעשות שיחה רצינית והוא מנסה לשנות נושא, מה שכמעט הצליח לו. ודבר שני, פלורה היא החברה הכי טובה שלי וגם היחידה, אני לא רוצה להרוס את האמון והחברות שבנינו בנינו, עבור מישהו שאני יודעת שלעולם לא ירצה משהי כמוני.
"אנחנו צריכים לדבר! שב!" פקדתי עליו ודחפתי אותו בחזרה לכיסא, גבריאל הביט בי המום מעט על מה שעשיתי עכשיו, ואני מרגישה שהלב שלי החסיר כמה פעימות מפחד, מאיפה האומץ לדחוף את ראש המאפייה על כיסא ולפקוד עליו דברים?
"אלנ-" "לא אתה תקשיב לי ולא תזוז!" קטעתי אותו, ואני מרגישה עכשיו כאילו אני יותר טיפשה מאמיצה, אבל אין ברירה אחרת, אני חייבת לדבר איתו על זה, אני לא אתן לסיוטים הארורים האלו להרוס לו את החיים.
"אפשר את העניבה שלך?" החלטתי למתן את הטון שלי כלפיו, מהפחד שהוא הולך להרוג אותי, ולכן שאלתי ולא פקדתי "את יודעת, יש לך מזג אוויר משתנה, פעם את ממש דלוקה ממני ורוצה לעשות דברים... מעט מלוכלכים, בואי נגיד את זה ככה, ופעם השנייה את כעוסה ועקשנית" "על מצבי הרוח שלי נדבר בפעם אחרת, עכשיו אני לא אתן לך לשנות נושא, אז אפשר את העניבה?" כול כך התאפקתי לא להתפוצץ, מה הוא חושב שהוא יודע שעובר לי בראש? זה עד כדי כך שקוף שאני נמשכת אליו?
YOU ARE READING
la mafia(1)
Romanceגבריאל הוא גבר מאפיה בן 25 שמתגורר עם עוד חמשת אחיו, הוא עבר ילדות לא קלה ומנסה להתמודד עם השדים שלו. מה יקרה שיפגוש אותה? האם היא תעזור לו או שהפוך תקשה עליו? ספר ראשון שלי, מקווה שתהנו!
