נ.מ אלנה:
פלורה נכנסה לחדר בדיוק כשסלינה יצאה, הן החליפו בניהן מבטי שנאה, אם מבטים היו יכולים להרוג סלינה ממזמן כבר הייתה עמוק בתוך האדמה.
"איך את מרגישה? דאגתי לך" פלורה סגרה את הדלת אחרי שסלינה יצאה והתקדמה אליי בצעדים מהירים, התיישבתי על המיטה בזהירות, אני מרגישה שסכינים דוקרים לי את המותניים.
היא דואגת לי? בחיים לא שמעתי את המילה הזאת 'דאגה' כלפיי, זה גורם לבטן שלי להתהפך בהתרגשות, אולי סוף סוף יהיה לי בן אדם אחד בעולם שאכפת לו ממני? אולי יש לי עכשיו את הסיבה לחיו בשביל מישהו אחר? כי בשבילי אני כבר לא חושבת שיש טעם, לא יצא ממני כלום.
"אני בסדר, תודה" הקול שלי עדיין מעט צרוד, אני מניחה שהמנוחה עזרה מעט גם מהבחינה שעכשיו פחות כואב לי "פלורה אני יכולה להגיד לך משהו?" שיחקתי בשרשרת של אימי, לרוב אני עושה את זה כשמשעמם לי, שאני בלחץ, שאני מובכת או עצבנית, זה גורם לי להרגיש כאילו היא איתי בכול סיטואציה שאני עוברת. "כן, אני מקווה שהפעם אלו יהיו חדשות טובות" היא חייכה אבל ראו דרך עיניה שהיא לחוצה, רציתי להגיד לה את מה שחשבתי מקודם, אני והיא לא יכולות להיות חברות.
"פלורה אני באמת מודה לך על הדאגה, אבל את צריכה לדעת משהו..." נשכתי את פנים הלחי שלי, איך אני אמורה להגיד לה את זה, אני אוהבת אותה בתור חברה באמת. אבל אני ילדה עם מזל נאחס וגם יש מצב שיש לי קראש קטן על הבן זוג שלה "אני לא חושבת שאנחנו יכולות להיות חברות" אמרתי במהירות והורדתי את ראשי לא יכולתי לראות את החיוך יורד מפניה ובמקומו תופס מבט עצוב "מה? למה? אם זה קשור למה שקרה לך בב-" "לא פלורה זה לא קשור לזה... זה משהו אחר" קטעתי אותה והבטתי בעיניה, גם הן היו ירוקות בהירות אבל עם נגיעות בהירות של חום.
היא שילבה את ידיה ומטה נהיה חודר "אז אני רוצה לשמוע סיבה מוצדקת, את החברה הראשונה שלי אני לא הולכת לוותר עלייך סתם ככה" הייתי מופתעת ודמעות של התרגשות עלו בעיניי, אף בן אדם בחיי לא נלחם עליי, המשפחה של אמא שלי אחרי מותה ניתקו את הקשר וזרקו אותי ואת אבא שלי לכלבים, אחר כך כשגדלתי מעט המשפחה מצד אבא גם לאט לאט התרחקו אחרי שאבא שלי נהיה שטיין הם אפילו לא ניסו לעזור לו לצאת מהדיכאון שהיה שרוי בו ולדובדבן שבקצפת גם אבא שלי וויתר עליי ונותרתי לבדי בעולם האכזר הזה.
"אני חושבת שכדאי שאני אתחיל את הסיפור מהתחלה כדי שתביני, זה טיפה ארוך יש לך זמן?" "אני מקשיבה" היא אמרה ופלטתי אנחה קצרה, מעולם לא סיפרתי למישהו את הסיפור שאני סוחבת עימי מהרגע שיצאתי לעולם "טוב, אז זה מתחיל בכול זוג מאושר שהתחתנו והגיעו לשלב שהם רוצים ילדים, אחרי מספר חודשים האישה נקלטה ונכנסה להיריון הכול היה שגרתי ורגיל ההיריון היה תקין ולא היה נראה שמשהו הולך לקרות, לאחר תשע חודשים האישה ילדה והביאה לעולם ילדה קטנה בשם אלנה, אחרי יום יומיים גילו אצל האישה מין זיהום משונה, והתגלה שבאותו רגע שהתינוקת נולדה האמא נדבקה בזיהום שהיה באוויר של חדר יולדות, לאחר יומיים האמא נפטרה והשאירה את בעלה והילדה לבד, אם לא הבנת אני הילדה" אמרתי את הסוף בחיוך טיפה מריר, המבט שהיה על פניה של פלורה התרכך וראיתי שהיא מעט עצובה על מה שקרה. אבל מה שקרה קרה אין איך להחזיר את הגלגל לאחור.
YOU ARE READING
la mafia(1)
Romanceגבריאל הוא גבר מאפיה בן 25 שמתגורר עם עוד חמשת אחיו, הוא עבר ילדות לא קלה ומנסה להתמודד עם השדים שלו. מה יקרה שיפגוש אותה? האם היא תעזור לו או שהפוך תקשה עליו? ספר ראשון שלי, מקווה שתהנו!
