נ.מ גבריאל:
השעה הייתה 20:55, סלינה נכנסה שעל גופה יש מעיל חורף שחור וארוך שמגיע עד הקרסוליים שלה, היא נעלה עקבים שחורים וגבוהים. היא התקדמה לעברי במבט שמתכנן שאזיין אותה, היא מתחילה להוריד את המעיל וחושפת מולי הלבשה תחתונה של זונה בצבע אדום, היא ליטפה את החזה שלי והתחילה לפרום את כפתורי החולצה.
תפסתי את צווארה בצורה של חניקה ונישקתי אותה בפראות וחסר כול רגש. השעה תשע ואלנה צריכה להגיע, אני אוכל את עצמי מבפנים שאני יודע מה היא הולכת לראות ולהרגיש, אני מדמיין אותה כבר בוכה ופגועה, וזה שורף, פאקינג שורף כול תא ועצם בגופי.
אני חושב להתחרט על בתוכנית, לשלוח את סלינה לאלפי עזאזל ולנשק רק את פוליטו שלי, אך כשאני נזכר במטרה של התוכנית אני יודע שאסור לי להפסיק, אסור לי לתת לאלנה לחשוף את העבר שלי, את החולשה שלי. אני צריך להרחיק אותה ממני ויש לי רק דרך אחת.
אני שומע את דפיקותיה בדלת, אני מביט בשעון והשעה תשע וחמישה, היא איחרה?! לי?! אני שונא איחורים, לעזאזל. אבל זה לא משנה עכשיו גבריאל, תזכור יש מטרה שצריך לכוון ולפגוע בה.
"תבואי" אני צועק לאלנה, וישר חוזר לנשק את סלינה ולמשש את החזה המנותח שלה. הדלת נפתחה ואני לא שומע את קולה, אני מסתכל לכיוונה, היא עמדה בפתח עם פיג'מה כול כך יפה וסקסית, קבוצה קטנה של שיערה הגלי נח על כתפה השמאלי, פניה היו כול כך עדינות ויפות ושפיתה היו מבריקות שקרצו לי לנשק אותן.
פיה היה פעור בהלם, דמעות כבר התחילו לזלוג מעיניה, אני יודע שדמיינתי את זה, אבל במציאות זה הרבה יותר כואב, שורף. אני רוצה לרוץ אליה לחבק ולנשק אותה חזק עד שיגמר לשנינו האויר, ולהגיד לה שהיא האישה היחידה שאני רוצה לנשק ולשכב איתה, אני רוצה רק את קרבתה ואני אפילו לא יודע למה, עדיין לא הצלחתי לפענח את הדבר המוזר שאני מרגיש באזור החזה שמתפשט לאורך כול הגוף, וגורם לי לא לחשוב בהיגיון.
סלינה נמרחה עליי והביטה באלנה במבט מתנשא ומנצח, מי היא לעזאזל שתסתכל ככה על אלנה?! אני בחרתי בה בתור זונה, זו לא מחמאה. אישה סתומה שבא לי פאקינג להרוג ולהעיף אותה לעזאזל, יש לה מזל שיש לה אמא כמו לינה, בלעדיה סלינה לא הייתה נשארת כאן עוד שנייה. ולעומתה אלנה הייתה בדיוק ההפך, היא הייתה יפה באופן טבעי, אני יודע שיש לה משיכה כלשהי כלפיי, אבל זה לא גרם לה לפתוח בפניי את רגליה בפעם הראשונה, היא מכבדת את עצמה ואת הגוף שלה, זה כמו שיהלומן לא ייתן במהירות ובזולות את היהלום הכי יקר לו, היא ידעה מה היא שווה והיא לא תיתן את זה מרצונה לכל אדם זר. ואני מעריך אותה על זה, וזה גורם לרגש הלא מוסבר שלי להתגבר.
אחרי כמה שניות אלנה ניגבה את הדמעות והתקדמה אלינו בצעדים בטוחים ועם ראש למעלה, היה לה מבט נחוש בעיניים, מה היא הולכת לעשות? היא תפסה בשיער של סלינה והעיפה אותה ממני, אני נדרך כי אני לא רוצה לראות את אלנה שלי מקבלת שריטות מהציפורניים הארוכות של הזונה הזאת "חתיכת זונה!" אלנה צעקה עליה "את באמת חושבת שזאת מחמאה שכל לילה גבר אחר נכנס בין הרגליים המנותחות שלך" סלינה באה לקפוץ ולהרביץ לאלנה אך אני השגתי אותה, תפסתי בידה והבטתי בה במבט מאיים "החוצה סלינה" היא עשתה את עבודתה, אני לא צריך אותה יותר.
סלינה בלי יותר מדי מילים והתחכמויות עוזב את המשרד, אני מסתובב לכיוון אלנה וחוטף כפה שתפסה אותי לא מוכן והעיפה את ראשי שמאלה, פאק האישה הזאת רוצה למות בכוח?
"חתיכת בן זונה" היא צועקת עליי, אני תופס בצווארה ומצמיד אותה לשידה, אך אני לא חונק אותה, אני בחיים לא אעשה לה דבר כזה, טוב כול עוד אני בשליטה והיא לא מתגנבת אליי באמצע הלילה.
"תיזהרי לדבר על אמא שלי פוליטו זה לא יגמר בטוב" היא הביטה בי במבט שמלא בשנאה והלב שלי הולך ומתכווץ, כאילו שהוא עובר עכשיו ייבוש במכונת כביסה. היא גיחכה ללא הומור, זה באמת לא יגמר טוב, אף אחד לא ידבר על אמא שלי בצורה כזאת, היא יכולה לקרוא לי זונה, אבל לא לאמא שלי.
"אחלה של אמא הייתה לך, זה מה שהיא לימדה אותך בחיים?! לשחק בבחורות ולפגוע בהן?! בשביל מה עשית את זה?" היא צעקה וניסתה לדחוף אותי, אך ללא הצלחה, היא ברצינות אמרה את זה עליה? אני מתחיל לאבד את זה לגמרי, וזיכרונות מהעבר איתה מתחילים לעלות בראשי.
"אמא גבריאל הרביץ לי" אוף פלורה הבכיינית הזאת, למה היא הולכת להלשין על כול דבר? רק משכתי לה בשיער כי היא מעצבנת, היא לא נותנת רגע של שקט, אימי תופסת בידי בעדינות, לא כמו המפלצת שכול פעם שהייתי עושה משהו לא טוב היה גורר אותי משערות ראשי עד למרתף העינויים.
היא מושיבה אותי על המיטה שלה "גבריאל מה לימדתי אותך?" "שאסור להרביץ לבנות" אני עונה בקול שקט ומביט בעיניה העייפות , מה המפלצת עשה לה הפעם?
"אני יודע אמא, אבל היא מעצבנת-" "זה לא משנה גבר קטן שלי, אתה יודע בשביל להיות גבר אמיתי ולא כמו אבא שלך, אתה צריך לדעת שאסור דבר ראשון להרביץ לבנות, דבר שני זאת אחותך, גבריאל אמרתי לך כבר כמה פעמים שאני מתחננת שתשמור על האחים שלך בריאים ושתישארו מאוחדים, דבר שלישי פלורה היא ילדה, מה אמרנו לגבי ילדים קטנים?" אבא הטיל על כתפיי משקל רב, להיות היורש הבא של המאפיה, אבל מה שהיא נתנה לי היה בראש סדר העדיפויות שלי, אני לא אתעלל בחפים מפשע, לא בנשים וילדים, וגם במחיר חיי אני אשמור על אחיי בריאים בלי שום שריטה, אני מביט עמוק לתוך העיניים הירוקות של אימי "אסור להרביץ לילדים קטנים, ואני מבטיח אמא שאני אקיים את כול מה שאמרת" דמעות של התרגשות הופיעו בעיניה והיא חיבקה אותי " אוי גבר קטן שלי אני כול כך גאה בך"
"פעם פאקינג אחרונה שאת מדברת עליה! את לא יודעת כלום ממה שהיא לימדה אותי!" צעקתי על אלנה אחרי שהתעוררתי מהפלאשבק הקטן שלי, אני לא יודע מה הופיעה בעיניי באותו רגע, אבל מבטה המפוחד של אלנה לא יכול להסתיר את העובדה שכנראה יש שם מפלצת.
"רק תגיד לי למה" היא התחילה לבכות שוב, פאק איך אני עומד מול הדמעות האלה, אני מרגיש שכול דמעה שיורד שורפת את איבריי הפנימיים בלהבות של אש "אל תתקרבי אליי אלנה, זה עסק מסוכן" שחררתי מגרונה והלכתי פסיעה אחורה, היא מהנהנת בראשה לעצה וחושבת על משהו, הלוואי והייתי יודע מה עובר לפוליטו שלי בראש, אבל רגע-
היא שלי? מה אני עושה עכשיו? אני מנסה להרחיק, אבל מרגיש קרוב יותר, בבקשה אלנה שאת היותר שפויה מאיתנו, בבקשה תתרחקי, אל תתני למפלצת כמוני להתקרב, זה יהיה כואב, כואב מדי ואני לא יודע אם את או אני נצליח להתמודד עם זה.
יש לי יותר מדי שריטות בלב ואני לא חושב שנשארו לי פלסטרים בשביל לכסות אותם.
YOU ARE READING
la mafia(1)
Romanceגבריאל הוא גבר מאפיה בן 25 שמתגורר עם עוד חמשת אחיו, הוא עבר ילדות לא קלה ומנסה להתמודד עם השדים שלו. מה יקרה שיפגוש אותה? האם היא תעזור לו או שהפוך תקשה עליו? ספר ראשון שלי, מקווה שתהנו!
