la mafia(1)

פרק 31- אלנה

נ.מ אלנה:

השעה תשע בבוקר, הודעתי ללינה שאני לא מרגישה טוב, הראש כואב ואני לא מצליחה לעמוד על הרגליים. וכמובן שקיבלתי את הפטור שהייתי צריכה, אבל באמת הרגשתי שאם אעמוד על הרגלים אתמוטט, כול הלילה לא ישנתי ורק בכיתי, לא סיפרתי עדיין לאף אחד את מה שקרה אתמול.

למה הוא עשה לי את זה? מה עשיתי לו? הייתי צריכה להקשיב לסם ולפלורה, גבריאל הוא באמת לא צפוי, בנשיקה במסדרון הרגשתי כאילו שהרגשות שלנו הדדיים, כאילו...

הוא לא הרגיש ככה באמת, רק אני, כמה מטומטמת ופתטית אני יכולה להיות? דוגמניות וכול הנשים בעולם רודפות אחריו רק כדי להשיג מבט ממנו, מה חשבת אלנה? שהוא באמת יתאהב במישהי כמוך?

הבטתי בתקרה בריקנות, הרגשתי כול כך מסריחה, למרות שבשש בבוקר קמתי לעשות את כול התארגנות הבוקר פלוס מקלחת, אבל עדיין לא קמתי מהמיטה מאז, לא הכנסתי כלום לפה, התמונה של סלינה נמרחת על גבריאל ואיך שהוא מנשק אותה לא יוצאות לי מהראש, זה כול כך דוחה מה שהוא עשה, אבל מה שעוד יותר גרוע זה שאני מרגישה דוחה עם עצמי, איך נתתי לעצמי ליפול ככה לרגליו?

" בוקר טוב לסקסית שלנו איך היה אתמול בלילה?" פלורה נכנסה עם כול האנרגיות החיוביות שלה על הבוקר שלה, עם כמה שנראה מבחוץ שהיא נסיכה מפונקת עם שנת יופי, פלורה היא לגמרי אישה של בוקר, לעומתי שאני אישה יותר של לילה.

פלורה התיישבה ליידי ואחרי שראתה את המבט על פניי החיוך ירד מפניה, אני עד כדי כך נראית גרוע?

היא ניגבה את הדמעות "רוצה לספר לי?" היא שואלת בעדינות, כנראה מעלה בראשה כמה תרחישים שיכולים לקרות, אני נאנחת ומתהפכת על הצד לכיוון שלה "הוא היה עם סלינה במשרד" המבט של פלורה השתנה בשנייה למבט זועם והיא פלטה כמה קללות בספרדית "הזונה הזאת... מה הקשר?" הרמתי את כתפיי והרגשתי את הדמות זולגות מעיניי שוב "לא יודעת... אין לי מושג מה היה האינטרס שלו" למרות שהיה לי ניחוש, אולי זה בגלל אותו לילה של הסיוט?

"אבל היה קטע מוזר" אני אומרת ומכווצת את גבותיי, נזכרת בקטע שדיברנו על אמא שלו, אני יודעת שאולי דיברתי עליה לא יפה, והיא גם אמא של סם ופלורה, אבל באותו רגע לא חשבתי, פשוט הרגשתי כול כך פגועה וכועסת.

פלורה הרימה גבה בשאלה "דיברנו על אמא שלכם" קמתי לישיבה כי ראיתי את פניה של פלורה הופכות לקפואות, מה הסיפור במשפחה הזאת?

"גבריאל דיבר איתך עליה" היא פלטה גיחוך ללא הומור "אף אחד לא מדבר עליה בבית" היא הביטה בקיר אבל עיניה היו מרוחקות כאילו היא עכשיו בעולם של מחשבות משלה.

"מה הסיפור שלך? אני סיפרתי את שלי" פלורה הביטה בי ולא ידעה איך לענות, שררו בננו כמה שניות של מתח מורטות עצבים עד שהיא פתחה את פיה והחליטה להתחיל לספר לי את סיפור "אני אספר אבל בתנאי אחד, ואני נשבעת שאם את עוברת עליו, תשכחי ממני, אוקיי?" מעולם לא ראיתי את פלורה כול כך רצינית, הנהנתי בראשי "מה התנאי?" "שאת לא מספרת לאף אחד מה שאני מספרת לך עכשיו, גם אם יאיימו ל... לא יודעת מה" גם הפעם הסכמתי, הסקרנות גברה עליי, אבל אני רק מקווה שהיא לא תהרוג אותי כמו שהרגה את החתול.