la mafia(1)

פרק 22- אלנה

נ.מ אלנה:

יצאתי מהמקלחת אחרי שגבריאל אמר לי שאני צריכה לעבוד, אין לי ממש כוח אבל גם אין לי ממש ברירה. לבשתי את המדים ועמדתי מול המראה הגדולה בחדר לסדר את החולצה "לא משנה מה תעשי, את תמיד תהיי מכוער" סלינה נכנסה ובתגובה על דבריה גלגלתי את עיניי, לא היה לי כוח להתחיל איתה וויכוח ולרדת למצב הרדוד שלה, העדפתי לשתוק כי ככה החיים לימדו אותי, תשתקי תסבלי ובסוף הכול יסתדר.

יצאתי מחדרי וירדתי למטבח שם חיכתה לי לינה כדי לעשות לי סיור בבית, אני כבר יודעת את הדרך מהחדר שלי למטבח ולחדר של פלורה, אני מקווה שאצליח לזכור גם את השאר, אבל אני מניחה שעם הזמן כבר אתרגל.

***

אחרי חצי שעה בבית הענק הזה אני ולינה סיימנו את הסיור 'הקטן' והרגליים שלי שורפות, אני מרגישה שעדיין יש לי כאבי ראש, מגרנות ותחושה תמידית שבא לי להקיא.

"אז בתור התחלה מה את יודעת לנקות?" לינה עצרה במטבח והסתכלה עליי במעט זלזול "שירותים, אבק, מצעים, כביסות, סחבה לרצפה..." ניסיתי לזכור מה עוד הייתי עושה אז בבית, אם כבר אני חושבת על זה מעניין מה איתו? הוא עדיין בחיים? הוא דואג לי? או שלהפך כבר שכח ממני? המחשבות לא מפסיקות להטריד אותי עד שלינה פצחה את פיה "אוקיי, אז את כול מה שאמרת תעשי בחדרו של הבוס" היא הסתובבה על עקביה ונעלמה.

נשארתי במקומי ומנסה לחשוב מאיפה מגיעים לחדרו של גבריאל? לאיזה חדר היא מתכוונת, זה של הסטוצים או שלא הפרטי? מאיפה יש לי חומרי ניקיון? הראש שלי כואב ממחשבות, ולבסוף החלטתי ללכת לחדרו הפרטי, ככה לפחות הבנתי מדבריה של לינה, כי אם זה היה החדר של הסטוצים היא בטח הייתה מדגישה את זה יותר.

עליתי לחדרו של גבריאל וניחוח גברי וסקסי קידם את פניי, זה גרם לי לעצום את עיניי לכמה שניות ולהתענג על ריחו הנעים. טוב, די אלנה! אין זמן לחלומות בהקיץ! הגיע הזמן לעבוד! בשביל זה הגעת לכאן!

התחלתי בשירותים, תוך כדי שאני מנקה אני פותחת כמה ארונות פה ושם, זה לא יפריע לו נכון? אחרי הכול אני מחפשת חומרי ניקוי לנקות איתן.

"מה את עושה כאן?" קול של ילדה קטנה נשמע מאחורי, זאת אותה ילדה בלונדינית/שטנית שאז הלכה עם אחיו של גבריאל לאיזה מקום של ילדים, עכשיו אני בטוחה שזאת אחותו... נכון? אבל זה מוזר, הוא בן 25 והיא נראית ילדה קטנה בת 4 "למה את מחטטת לגברי בדברים?" קולה היה ילדותי וקטן " א-אממ... אני צריכה חומרי ניקיון?" לא ידעתי כול כך מה לענות לה, היא הפגינה מין הרגשה כזאת שהיא הבוסית, ולמען האמת זה נכון היא חלק ממשפחת גרסיה, כול מילה שלה זה קודש קודשים ומי שיפר אותה אחד דתו להמית.

"אמור איפה את?" אחיו השני של גבריאל נכנס. אמור זה שם יפה בספרדית, התרגום שלו זה 'אהבה' מילה קטנה אבל עם משמעות עמוקה, לטוב ולמוטב. אהבה יכולה לתת תקווה לאנשים, להחיות אותם לתת להם הרגשה שיש עוד הזדמנות לאהוב, שיש מישהו שאוהב אותך ואתה אותו, דואגים אחד לשני, מקשיבים זה לזו.

ויש גם את הצד השני, אהבה יכולה גם להרוס, כמו שהיא הרסה את חיי, בסוף כולנו  בני אדם ובסוף כולנו מתים, אבל אם בן אדם אחר שאנחנו אוהבים מת... הכול מתמוטט, נהרס, נחרב כול התקוות והחלומות שהזוג בנו יחדיו נגדע בשנייה אחת.  חיים שלמים של בניה ועשיה יורדים לטמיון, שמחת החיים יורדת לשאול, ומרגישים שהנשמה יורדת לגיהינום. 

יכול להיות שיש דרכים להתמודד עם אובדן של האדם היקר לנו מכול, אבל בסוף תמיד תישאר צלקת שבכול פעם שנזכור את אותו אדם הצלקת תפתח מחדש ותצרוב לנו, אין תרופה שתרפא את האובדן, ובטח שהמשפט 'הזמן מרפה את הכול' זה המשפט הכי שקרי ששמעתי בחיי, ככול שעובר הזמן יותר מעכלים שאת אותו אדם שאהבת לעולם לא תראה את יופיו וחיוכו הכובש, לעולם לא תשמע את קולו הנעים, לעולם לא תרגיש את מגעו, חיבוקו שזה היה בשבילך המקום הכי בטוח בעולם. כן אני יודעת שאני יכולה להיות די דיכאונית שמגיעים לקטע של מוות, אבל תאשימו אותי? בגלל האובדן של אימי כול חיי נהרסו.

"היא מחטטת לגברי בדברים" הילדה שעכשיו נודע לי ששמה אמור, הצביעה עליי באצבע מאשימה ואני החוורתי, זה רק היום הראשון שלי בעבודה פיזי, מה כבר עשיתי?

אחיו של גבריאל סרק את מבטי וביקש תשובה לשאלה "א-ני רק... אין לי חומרי ניקוי ולינה אמרה לי לבוא לנקות א-אז.. אני מצטער אדוני" עשיתי קידה קטנה עם ראשי, אני מקווה שהכבוד הזה שאני נותנת עכשיו לפלצן הזה ירגיע מעט את כעסו "השם שלי זה רוי, דבר ראשון. דבר שני, אני אדאג לחומרי ניקיון, אמור בואי נלך" אז רוי זה השם שלו. אוקיי, שניה שיהיה לי סדר בראש, יש את גבריאל, פלורה, סמואל, רוי ואמור, לא נראה לי זה הסדר אבל לאט לאט נלמד.

***

אחרי שעה סיימתי לנקות את החדר של גבריאל כולל חלונות ופנלים. אני מרגישה מותשת וכול הזמן הזה המשיכו לי הכאבי ראש, אבל אני מניחה שאם אתלונן על הים הראשון שלי גבריאל יעיף אותי מכאן במקרה הטוב, במקרה הרע הוא יהרוג אותי על עצלנותי.

התקדמתי לעבר מיטתו כשראייתי מעט נחלשת, סידרתי את השמיכה שתהיה ישרה, וריחו המשכר עלה ממנה, זה עשה לי ערפול חושים וכול מה שרציתי באותה שנייה זה להתכרבל בתוך השמיכה לנשום את ריחו ולא תזיק איזו תוספת קטנה של גם להרגיש את מגעו.

אני מניחה שמנוחה קטנה לא הרגה אף אחד, נכון? 

נכנסתי תחת שמכתו של גבריאל והתכרבלתי לי, זה הי כול כך נעים שכמעט יכולתי להרגיש שהוא עצמו כאן ומחבק אותי. העייפות השתלטה עליי ונרדמתי לא לפני שאני שומעת את המשפט הבא "תנוחי קצת פוליטו"

***

(pollito= אפרוח)