פרק 36- אלנה

968 46 5
                                    

נ.מ אלנה:

השעה עכשיו תשע בלילב אני ופלורה נכנסנו לאחוזה מתפוצצות מצחוק, השופינג הזה היה ממש כיף ובכללי כיף לי בחברה של פלורה.

"נהנתן בנות?" סמואל ניגש אלינו שהוא מחוסר חולצה ויש עליו רק שורט קצר.

"לא קר לך?" חורף בחוץ ויורד גשם אני ופלורה הצטיידנו היטב בבגדים חמים לפני שיצאנו

"לא... אלנה גבריאל קורא לך למשרד שלו" קולו של סם נשמע מעט מהורהר והחיוך ירד מפניי, משהו לא טוב קרה, אני ופלורה מחליפות מבטים והיא מרימה את כתפיה כדי לסמן לי שהיא לא יודעת במה מדובר, ניסיתי להסתכל על סם אבל הוא רק הוריד את ראשו וניסה למנוע קשר עין איתי, מה לעזאזל קרה? הוא הרג את בריאן?

עליתי למשרדו של גבריאל ודפקתי על הדלת הגדולה, אור ירוק הופיע על הידית מ שמסמן שהדלת פתוחה והוא נתן רשות להיכנס.

התקרבתי בצעדים מהוססים לכיוונו "היי, קראת לי?" גבריאל הסתכל עליי ופחדתי, לא ממנו מהבשורות שיצאו לו מהפה, העיניים שלו משדרות הססנות כאילו הוא לא יודע מה להגיד. הרגשתי את הקור חודר לי לעצמות למרות המעיל הגדול שעשוי מצמר שפלורה הביאה לי.

"בואי שבי" התיישבתי על הכיסא והרגל שלי לא הפסיקה לקפוץ מעצבים, אוף שידבר כבר

"עשית משהו לבריאן?" אני מנסה להעלות השערות שיכולות אולי לעזור לו להתחיל לדבר.

"לא, טיפלתי בו על הפרת החוקים והסדר, את תיראי אותו עוד כמה ימים אחרי שיחלים... בכול מקרה קראתי לך לכאן כדי לדבר על אבא שלך" כיווצתי את עיניי בבלבול, אבא שלי? מה הוא כבר עשה? אני עובדת כאן והכול טוב, לא?

"מה קרה לאבא שלי?" יש לי תחושה שקרה לו משהו ולא שהוא עשה משהו, אבל מה לעזאזל??

"פוליטו..." הוא מתמהמה בתשובה שלו ואני כבר מתפקעת מעצבים.

נעמדתי ודפקתי לו על השולחן "אתה מוכן לדבר כבר? אתה לא יכול להשאיר אותי ככה! תגיד לי כבר מה קרה לו?" הדמעות התפרצו מעיניי בחוס שליטה, אני מפחדת. גבריאל הסתכל עליי ונאנח, הוא טפח על רגלו כדי לסמן לי לבוא לשבת עליו, ניגשתי כשהרגליים של עדיין רועדות. הוא ליטף את שיערי וחיבק אותי קרוב לחזה שלו "גבריאל בבקשה תספר לי" לא יכולתי לסבול את זה כבר הרגשתי שאני יכולה לתלוש את השיער שלי מעצבים.

"אלנה אני מצטער לבשר לך אבל... לפני שעה אבא שלך נמצא מת בדירה" הרגשתי כאילו אני מתנתקת מהעולם הזה, לא ראיתי או שמעתי כלום מהסביבה, קולו של גבריאל הלך ונחלש וראייתי הלכה ונהייתה שחורה יותר, זה לא... לא יכול להיות, הוא לא יכול ללכת ככה, שני ההורים שלי עזבו אותי נשארתי לבד.

מצמצתי מהר את עיניי והסתכלתי על גבריאל כשאני עדיין לא מעכלת את זה, המבט שלו כבר לא פוקר פייס כמו שהוא בדרך כלל, היה שם רגש כאילו הוא מזדהה איתי.

la mafia(1)Where stories live. Discover now