la mafia(1)

פרק 6- אלנה

נ.מ אלנה:

אני פשוט בהלםםםם!!! מה זה הבית הזה!!! אני לא יודעת איך הוא מצפה שאעבוד פה אני בטוח אלך לאיבוד במקום הזה אולי מיליון פעם ביום.  

גבריאל הוביל אותי למשרדו, עלינו לקומה השנייה פנינו ימינה עד סוף המסדרון ששם חיכתה לנו דלת גדולה ומפוארת. גבריאל נעצר ליד הדלת והוציא את הטלפון שלו 'למה הוא לא פותח' ראיתי מבעד לגב הרחב שלו שהוא עושה שם כמה דברים בטלפון שלו שלא הבנתי. הוא הצמיד את הטלפון לדלת, והדלת פשוט נפתחה אוטומטי, "מה?!" זה בטעות נפלט לי מההלם, מה זה הדבר הזה?

גבריאל גיחך וסובב אלי את ראשו "התקדמנו מותק, אנחנו כבר לא בתקופת האבן" הוא נכנס למשרד ואחרי כמה שניות של הלם גם אני נכנסתי. 

וואו הבית הזה ממשיך להפתיע כל פעם מחדש, מאיפה כל הגודל הזה הבית שלי קטן יותר מהחצי שלו.

"טוב, תחכי לי כאן" הוא אמר בקצרה ויצא מהחדר,

הסתכלתי סביב, סורקת את המשרד בעיניי התקדמתי לעבר החלון והסתכלתי על הנוף שמשקיף לבריכה שלהם בחוץ, ראיתי מישהי ששוכבת על מיטת השיזוף שם עם בגד ים ומחשב על רגליה, מעניין מי זאת?

נשארתי לעמוד ולהסתכל לאחר בערך רבע שעה גבריאל נכנס אחרי מקלחת עם חליפה שחורה שמדגישה את שריריו "למה את עומדת? שבי" הוא התקדם לכיוון השולחן וישב על הכיסא שמאחוריו.

התיישבתי מולו (תחשבו שיש שם עוד כיסא למרות שלא רואים זאת בתמונה) ונשמתי את ריחו הגברי, זה היה ריח שמשכר חושים, ריח גברי וסקסי שרק רציתי להסניף ממנו עוד ועוד.

"טוב אז..." הוא התחיל את השיחה ולא הבנתי איך הוא רוצה שאני המשיך אותה "מה?" הוא נאנח "איך קוראים לך?" הוא שאל והבנתי שהוא לא ידע את שמי, לעומתי שאני ידעתי את שמו, אבל אני לא מפורסמת ומפליצה כסף מהתחת כמוהו "אלינה" עניתי בקצרה "אלינה מריאנו" הוא אמר, ועכשיו שאני חושבת על זה השם שלי נשמע ממש טוב כשזה יוצא משפתיו, זה היה סקסי ומושך יותר.

"אפשר שאלה קטנה לפני?" רציתי לשאול את השאלה שכל היום קודחת לי בראש, הוא הסתכל עלי קצת "כן, מה השאלה?" הוא הסתכל במחשב ואחר כך עלי "איזה מין סוג משרתת אני?" לא ידעתי איך בדיוק לנסח את השאלה כי התביישתי לשאול מפורט יותר. הוא כיווץ את גבותיו "מה זאת אומרת?" "אני מתכוונת כאילו...." איך אני שואלת אותו את זה, 'איך אתה רוצה לזיין אותי' או 'מה אתה אוהב יותר תחת או חזה' לעזאזל איך שואלים שאלה כזאת "נו תשאלי" הוא התחיל טיפה להתעצבן, הורדתי את ראשי והתחלתי לשחק באצבעותיי "אתה..." "אני..." הוא חיקה אותי "אתה מתכוונן להשתמש בי בתור... משרתת לניקיון או בתור זונה?" אזרתי אומץ ושאלתי את השאלה, את המילה בסוף אמרתי בשקט ומהר.

הרמתי את ראשי לראות את תגובתו, הוא הביט בי מעט מופתע ואז חיוך עלה על שפתיו "מה את רוצה?" הוא שאל עם חיוך חרמן, הסמקתי והורדתי שנית את ראשי " מ- מה זאת אומרת מה שאני רוצה? למה אתה התכוונת במילה כשאמרת 'משרתת'?" השארתי את ראשי כלפי מטה וכמו אתמול הוא הושיט את ידו לעברי והרים את סנטרי בעזרת אצבעותיו הגדולות והחמות "אני התכוונתי לקטע של הניקיון אבל לא הכפת לי גם בקטע השני, זה תלוי בך" הוא ענה, מצד אחד הרגשתי הקלה שהוא התכוון לקטע של המנקה, אך מצד שני הלב שלי גם פעם מהר יותר כשהוא אמר שהוא רוצה גם את הכוונה השנייה.

"לא אמרת שאנחנו כבר לא בתקופת האבן?" שאלתי אותו ולא הבנתי מאיפה החוצפה "וואו ילדה יש לך הרבה שאלות יחסית לפה קטן, אבל כן את צודקת אמרתי את המשפט הזה" הסתכלתי עליו קצת כועסת "אז מי אומר את המילה 'משרתת' יש יותר כבוד לנשים בימינו, התקדמנו" הוא הרים את גבותיו למבט מופתע וגם אני למען האמת הייתי מופתעת מעצמי, מאיפה האומץ להתחצף ככה? "כן גבריאל הבחורה צודקת, איזה פרימיטיבי אתה" אני וגבריאל סובבנו את ראשנו ביחד לכיוון הדלת וראיתי את אותה נערה שהייתה מקודם בבריכה נכנסת, היא עדיין הייתה עם הבגד ים ומשקה ביד, הסתכלתי על גבריאל והוא נאנח בייאוש ושפשף את מצחו "מה לעזאזל את שותה על הבוקר פלורה?" היא חייכה והסתכלה על המשקה "זה?" היא צחקה מעט בשכרות והצביע על הכוס שהכיל נוזל שקוף עם קוביות קרח ומטריה ורודה וקטנה בצד "זה ג'ין וטוניק עם לימון" "ומי הרשה לך?" גבריאל המשיך בשאלותיו כלפי הבחורה שאין לי שמץ של מושג מי זאת, יכול להיות שיש לו בת זוג? "מותק, אני מעל גיל שמונה עשרה, אה ואת בחורונת, אל תתני לפרימיטיבי הזה לדכה אותך , GIRL POWER" בהתחלה היא פנתה לגבריאל אחר כך היא פנתה אלי ובסוף היא יצאה מהמשרד עם המשפט 'GIRL POWER',.

זה היה מראה משעשע חייכתי קצת לכיוון הדלת אחרי שהיא יצאה, רציתי להיות כמוה חופשיה ועושה מה שבראש שלה, בלי להשים פס על אף אחד, קינאתי בה כי בעולם שאני גדלתי בו אין לי הרבה כסף בשביל להתפרע, אני צריכה להיות משועבדת לעבודה שלי בשביל קצת כסף שבקושי מחזיק למשהו ובנוסף לעוני גם יש לי אבא מסומם, נאנחתי מעט בהבנה שאני לעולם לא אהיה כמוה, ציפור חופשיה.

הרגשתי את מבטו של גבריאל עלי וסובבתי את ראשי לכיוונו ולא טעיתי הוא בהחלט הסתכל עלי במבט חודר שמנסה להבין את סודותיי, גבריאל הסיר את מבטו ממני ועבר להסתכל בטלפון הוא הקליד משהו והניח את הטלפון בחזרה על השולחן "טוב, בואי נתחיל בעניינו, בגדול את מנקה ולא זונה אוקיי? אלא אם כן תרצי לילה אחד" הוא חייך בתחמנות "קחי את הטפסים האלה תחתמי פה ופה. מנהלת משק הבית תסביר לך אחר כך את הכול, מובן?" הוא הגיש לי דפים והורה לי לחתום שתי חתימות בתחתית הדף, התחלתי לעיין בדפים לראות על מה אני בעצם מתחייבת "אין שם כל כך הרבה דברים שאת צריכה לחשוש מהם בגדול זה מדבר על המחויבות שלך לעבודה, ימי מחלה וחופש... אה וגן מגורים ושכר" הוא אמר את הדברים אבל היה משהו אחד שלא הבנתי "מה זאת אומרת מגורים? אני לא חוזרת הביתה?" שאלתי טיפה מבולבלת מצד אחד ברור שאני לא רוצה לחזור לשיכור המפגר, אבל מצד שני איפה אני אגור? ברחוב? "יש אגף באחוזה ששם גרות כל המשרתות או איך שלא תקראי לזה, ביחד עם אם הבית" הסתכלתי עליו מופתעת "איפה זה מופיע בדפים?" שאלתי כי רציתי לראות ליותר פרטים מה זה אומר, שאם אני  אעשה טעות אז הוא יגיד לי 'זה כתוב במילים הקטנות' 

"זה נראה לי בעמוד השני" הוא ענה והקליד כמה דברים במחשב, עיינתי בדפים ולא הייתה לי בעיה עם מה שכתוב, כתוב שאנחנו שתי בנות בחדר כל אחת מיטה שידה וארון בנפרד, כל אחת דואגת לניקיון ולדברים של עצמה, בבוקר להעיר אחת את השנייה וזהו בגדול, לפי מה שהבנתי.

"אוקיי אז מתי אני מתחילה?" שאלתי תוך כדי שאני חותמת על המקומות שסימן לי קודם, הגשתי לא את הדפים והוא הניח אותם בקלסר בצד, "עכשיו".