la mafia(1)

פרק 4- אלנה

נ.מ אלנה:

קמתי בשעה 6:00 בבוקר לצלצול השעון המעורר שלי, ישבתי על המיטה והתמתחתי, קמתי לשירותים שטפתי פנים וצחצחתי שיניים. הסתכלתי במראה אנחה נפלטה מפי כשנזכרתי למה הייתי צריכה לקום כל כך מוקדם, אני צריכה להיות היום בביתו של גבריאל גרסיה בשעה 8:00 בגלל עסקה מפגרת עלי.

פחדתי ללכת  כי אם אני  אלך גבריאל יכול לעשות בי כרצונו בתור המשרתת שלו ואני מפחדת מזה, אך מצד שני אם אני לא אתייצב בביתו גם גבריאל וגם אבי יכו אותי וזה מה שאני הכי פחות רוצה עכשיו כי עדיין כואב לי מהמכות של אתמול.

נכנסתי למקלחת והדלקתי את המים שכמובן היו קרים כי אין מים חמים, והדמעות פשוט התחילו לזלוג, הכול צף אלי אני עובדת כמו חמור בשביל אבא שלי כדי לסדר חובות ולקנות לו מה שהוא צריך, אבל מה שאני מקבלת בתמורה זה צעקות שכל המצב המחורבן הזה שאנחנו נמצאים בתוכו זה בגללי ובנוסף לזה הוא גם מוכר אותי למשרתת כאילו אין לי החלטות בנוגע לחיים האישים שלי, ואם כבר מדברים על משרתת, מה זה אומר? כאילו משרתת לניקיון ובישול או שפחת מין? מה המשוגע הזה רוצה ממני?

יצאתי מהמקלחת והתקדמתי לכיוון הארון שלי פותחת  ומוציאה ממנו מכנס ג'ינס צמוד ופוטר אפור גדול כי אמרו שהיום יהיה קר, הוצאתי גם הלבשה תחתונה שחורה והתחלתי להתלבש שמתי את הנעליים הלבנות הרגילות והיחידות שלי והתקדמתי לכיוון היציאה. כשאני יוצאת לבחוץ ומנסה להתקדם לכיוון ביתו של אדון גרסיה אני נזכרת שאני לא יודעת איפה הוא גר בכלל.

פתחתי את הגוגל שבטלפון הישן והשבור שלי וכתבתי את שמו ועלו לי כל מיני כתבות אבל בעיקר תמונות שלו במועדונים עם נשים, התחלתי להילחץ כי אני חושבת שהוא לקח אותי למשרתת עם המשמעות השנייה, לא של ניקיון ואפיה אלא בתור זונה פרטית שלו. אוף מה עשיתי רע בחיים, לעזאזל.

מצאתי את מיקום ביתו של גבריאל והתחלתי להתקדם ההליכה לקחה לי כמעט 45 דקות כי הבית הגדול שלו היה באזור אחר של העיר, באזור כזה שלכל אחד יש בית בגודל של שכונה, שזה הזוי. בטח אני הולכת לגור בטירה למשך שארית חיי או עד שלגבריאל יהיה נמאס ממני ויביא לו זונה אחרת

הגעתי לכתובת שסומנה לי ושתי בבונים גדולים חסמו לי את המעבר, אבל זה לא הפריע לי כי הייתי עדיין בשוק מגודל הבית, זה לא היה בגודל של שכונה זה היה בגודל של פאקינג עיר!!! הסתכלתי שוב פעם על הכתובת לראות שלא טעיתי, ולא, לא טעיתי. 

"גברת את צריכה משהו?" אחד הבבונים שאל הוא היה גבוה ונאה עם מלא שרירים ושיער בצבע בלונדיני לעומת השני שבמנה גוף הם היו אותו הדבר פחות או יותר, כנראה אסטרואידים אבל לשני היה שיער בצבע חום כהה, "אמ... הגעתי לכאן בשביל אדון גרסיה, אני יכולה להיכנס?" שאלתי בהתחלה בגמגום אבל בהמשך לא גמגמתי כי אין לי ממה לפחד מהם גבריאל באמת הזמין אותי "מצטער גברת לא קיבלתי עדכון על זה שאת אמורה להגיע, אני לא יכול לתת לך להיכנס" הוא אמר בקול רובוטי, התחלתי להילחץ כי השעה כבר 7:59 עוד דקה ואני מאחרת ובטח בתוך כל הטירה הזאת אני הגיעה למשרד שלו רק בשנה הבאה "תקשיב, דבר ראשון אל תקרא לי גברת אוקיי אני לא זקנה בת שמונים, דבר שני אני אומרת לך שיש לי פגישה עם אדון גרסיה בשעה שמונה ואני כבר מאחרת בגלל העיכובים שלך" התחלתי להתעצבן ואני לא יודעת מאיפה זה בא לי כנראה מהלחץ. איפה גרסיה האידיוט הזה, החייל אמר שהוא לא מעודכן על הגעתי, מה נסגר?

"תקשיבי, איך שלא קוראים לך, נגיד והייתה לך פגישה עכשיו עם הבוס ולא עודכנתי על הגעתך, נגיד..."              הוא החזיר לי באותה לשון שדיברתי אליו "אוקיי תמשיך..." אמרתי לו לא מבינה מה הוא רוצה "אדון גרסיה לא נמצא בבית, אז אני לא יודע על איזה פגישה את מדברת" 

פה כבר התחלתי לכעוס לא רק שהוא לא מעדכן את הבבונים שלו שאני צריכה להגיע, הוא גם מבריז לי!! לעזאזל מה אני אמורה לעשות עכשיו. לקחתי נשימה עמוקה וראיתי ששני הבבונים כאילו צוחקים עלי על זה שיצאתי סתומה, הפנים שלי התחילו להאדים מבושה ולא ידעתי מה לעשות.

"היי, ביקשת מקודם שאני לא אקרא לך גברת אז רוצה להגיד לי מה שמך?" הבלונדי שאל עם חיוך מפלרטט "מצטערת קיוויתי לצאת עם גבר לא עם בבון" עניתי לו בחוצפה, אוף עוד לא הכנסתי רגל למקום הארור הזה ואני כבר מרגישה שאני משתנה קודם אני עצבנית וצועקת ועכשיו אני גם מתחצפת לאנשים זרים, זה ממש לא מתאים לי.

הסתכלתי על הקוף הבלונדי וראיתי שתשובתי לא מצאה חן בעיניו. הוא התקרב אלי צעד ואני רציתי לקחת צעד אחד אחורה אבל לא הצלחתי מרוב שהייתי משותקת מפחד מגובהו הרם. "את מאוד חצופה ילדונת" הוא התכופף לאוזני ולחש בקול שעשה לי צמרמורת אבל לא מהסוג הטוב. והתחיל להוריד את ידו לכיוון ישבני "אני חושב שבבונים כמוני צריכים לחנך בנות קטנות וחצופות כמוך" אמר וצבט את ישבני, הורדתי את הראש והתחלתי לבכות כי לא היה לי משהו אחר לעשות. כבר הייתי בסיטואציות כאלה ולרוב כשניסיתי להתנגד בסוף זה כאב יותר. "ברנדון תעזוב אותה מיד!!!" שמעתי קול גברי ועמוק צועק למישהו אותו חייל זז ממני במהירות וראיתי על פניו שהוא החוויר מעט. הסתכלתי לכיוון הקול שצעק על החייל שעכשיו אני יודעת שקוראים לו ברנדון, וראיתי את גבריאל....