אף אחד לא עדכן אותי שמשעמם כל כך בשבי. כלומר, כן אני כלואה ואין לי מה לעשות אבל בכל זאת... קיוויתי שלאונרדו לא ישאיר אותי להשתעמם כל כך. אבל הוא השאיר ואיכשהו נתקעתי בלארגן את חתונת החלומות שלי לבד.
הבנות עזרו - כי כמו תמיד - אחת בשביל כולן וכולן בשביל אחת. זו אחוות נשים אמיתית.
אבל בכל זאת היה לי קשה. נאלצתי להסתדר עם מה שהיה בבסיס צבאי\ מאפיה וניסיתי לא להתלונן יותר מדי, כי כל פעם שפתחתי את הפה ברונו - גיסי לעתיד שניסה לרצוח אותי - הביט בי במבט שגרם לי לסתום את הפה. מסכנה האישה שתצטרך להיות אתו.
" בזהירות זה שביר!" אני צועקת ומשלבת ידיים בכעס שאני מביטה בחיילים חסרי תועלת של המאפיה.
" בחיי - אם העתיד של המאפיה בידכם אנחנו נכחד" אני מעוותת פנים וממלמלת לעצמי. מה כבר ביקשתי לעזעזעל? רק לקבל את כל האביזרים לחתונה ולוודא שהם יפים ומושלמים כמו שתכננתי. המעצבת שדיברתי איתה כבר אמרה לי שהחברה מושלמת והכל אמור להיות בסדר - אבל אני אנג'ל פורטדו ואני לא מי שאני בלי לחשוד באנשים. אז הזמנתי הכל לבסיס - לשבי שלי - לוודא שהמעצבת שלי אכן צודקת וכל האבזרים לפרחים ולשולחנות בחתונה מושלמים כמו שהם.
" מי נתן לך את הסמכות לחלק פקודות לחיילים שלי?" הקול שפתאום מגיע מאחורי מבהיל אותי לרגע, ואז אני רואה את הפרצוף המכוער של גיסי לעתיד ואני נרגעת. " אח שלך" אני אומרת ומחייכת אליו חיוך זחוח. למען האמת זה ממש לא נכון - בקושי את לאונרדו בימים האחרונים - כך שלא יכולתי לנהל אתו שיחה לגבי הסמכויות שלי בתור ארוסתו. מה שבלי קשר היה מבאס כי להכעיס את לאונרדו הוא התחביב החדש שלי.
" אח שלי מטומטם שמתחתן עם נסיכה מפונקת שכמוך" הוא ממלמל ואני מזעיפה פנים באלגנטיות. למדתי על בשרי שלהתחצף כל הזמן לנסיך המאפיה זה חסר תועלת. " אין לך איזה זונה לדפוק או משהו?" אני מנסה לנפנף אותו והוא מחייך חיוך זחוח. כנראה נזכר באתמול בערב - שיצאתי מהחדר שלי בלי רשות מלאונרדו ותפסתי את כל כת הגברים במתחם מזיינים. זה היה מזעזע - והדבר היחיד שניחם אותי זה שלאונרדו לא היה שם.
" אני כרגע בעבודה אז לא" הוא עדין מחייך חיוך זחוח אבל הבעת פניו נראית יותר קשוחה, ואני קולטת שזה בגלל שאיזה חייל אחד הסתכל עלינו. " לאונרדו שלח אותך לעשות עלי בייביסיטר?" אני מזעיפה פנים ומשלבת ידיים - לאונרדו ואני צריכים לנהל את השיחה הזו.
אני מניחה שזה בלתי נמנע - כל זוג צריך לנהל את השיחה - שהאישה חזקה ולא צריכה את עזרת הגבר אלא אם כן היא תבקש. זה אולי עומד להיות קשה במיוחד כי לאונרדו הוא גבר מאפיה - אבל כבר קלטתי איך לסובב אותו על האצבע שלי.
" אני מעדיף את המונח שומר ראש" ברונו חורק שיניים ועיניו הופכות לשחורות מכעס. הוא מזכיר עכשיו יותר את לאונרדו. אני צוחקת. " שומר ראש זה לשמור שהראש שלי לא ייכרת. אתה פו כדי לשמור שאף חייל לא נוגע בי - זה נקרא בייביסיטר" אני אומרת לו וממשיכה לוודא בעיני שהחיילים לא מפילים את הארגזים כמו בריונים.
" אלוהים את בלתי נסבלת - אני לא מצליח להבין איך אח שלי אובססיבי אליך" הוא ואמר ונשמע אומלל אני מחייכת חיוך מעוות. " אני מצליחה. זה נורמלי לגמרי להיות אובססיבי בי - אני גם אובססיבית לעצמי" אני מחייכת ומנפנפת בשיער כדי ליצור את האפקט המרשים. ברונו נוחר בבוז ומגלגל עיניים.
" טוב, אתה מעצבן איפה לאונרדו שאני יוכל לנזוף בו שיביא לי ביביסטירים משעשעים שלא גורמים לי לקפוץ מהחלון?" אני שואלת עצבנית. בחיי - הגיס שלי לא מוכן לעשות השתדלות אחת כדי להיות נחמד.
"את תהיה מוכנה לקפוץ מהחלון בעזרת כמה שכנועים!?" ברונו נשמע מאושר.
" אתה בלתי נסבל - כדי לך לישון עם עין פקוחה מהיום - כי אתה באופן רשמי ברשימה השחורה שלי" אני מסננת בחיוך נחמד וקול מקפיא. מאפיונר אידיוט.
" לאונרדו במשרד - אבל לא כדאי לך להפר...." אני לא מקשיבה להמשך המשפט שלו ואני מתקדמת ישר למסדרון הראשי שמוביל למשרד הפרטי של לאונרדו. מאחורי אני שומעת את ברונו קורא לי לחזור - אבל אני שמה זין - לאונרדו ואני ננהל את השיחה, עכשיו.
" טוב זין על זה - אני לא מפספס את הקרב" הקול של ברונו שנשמע לידי כבר לא מקפיץ אותי בבהלה - התרגלתי לנודניק הזה. אנחנו מגיעים למשרד ואני פותחת את הדלת בפתאומיות מפחידה - ולפתע אני מודעת מאוד למה שעשיתי כי חצי מהמאפיונרים של הארגון נמצאים במשרד ולאונרדו מביט בי במבט שגורם לי להישרף - ושכחתי לחלוטין שאין לי רשות שלו לצאת מהאגף.
" בוס אני..." ברונו מתחיל לומר משהו ואני מעריכה את ניסיון ההגנה שלו - למרות שהוא חסר תועלת כי לאונרדו מתנהג לפתע כמו איש מערות. " כולם לצאת - סיימנו פה" קולו קר אבל גורם לצמרמורת לכל היושבים בחדר. לא צריך מילה נוספת וכל המאפיונרים יוצאים מהר - מביטים בי בבוז או בכעס. אופס, שכחתי שהם באמצע מרד ומתכננים דברים כדי לרצוח את אבא השמוק של לאונרדו.
" גם אתה" לאונרדו מביט זועם בברונו שנשאר לידי. " אוי נו - עד שיש קצת דרמה" הוא ממלמל לי באוזן ויוצא מהמשרד גם הוא. אני מתקשה לו לחייך - כי הוא צודק הדרמה היחידה שיש בבסיס הנטוש ומפחיד הזה - זאת אני ולאונרדו עצבני.
" מה לעזאזל את לובשת?" לאונרדו שואל בקול המפחיד שלו שגורם לי לרצות לברוח לכיוון השני. " בגדים" אני מתרגזת ומשלבת ידיים - אני נשבעת שאם הוא ייתן לי עוד הערה אחת לגבי הבגדים שלי אני הכניס לו כדור לראש. " אמר מי?" הוא עומד ומתקרב אלי יותר מדי - הוא כועס יותר מדי - אולי זה בגלל שחצי החיילים שלו ראו אותי במכנס קצר וחולצה מכופתרת תואמת סקסית שחושפת קצת יותר מדי. אבל זה שאני בשבי לא ימנע ממני להתלבש כמו שאני אוהבת. " קוקו שאנל" אני זועמת חזרה.
" תפסיקי לשחק באש אחרת אשרוף את כל הארון שלך" הוא מתקרב ולוחש באוזני בכעס ואני כמעט מרביצה לו - אבל כבר הגעתי למסקנה ששרירי היוגה שלי לא כל כך בנויים להילחם בשרירי הרוצח של לאונרדו.
" אם תתקרב לארון שלי אתה נחשב איש מת" אני אומרת לו בזעם בחזרה. " ובכל מקרה תפסיק לשלוח את אחרי בייביסיטר! אני אישה גדולה, חזקה ועצמאית ואני לא צריכה עזרה בלהתמודד מול החיילים שלך" אני זועמת ולא עוצרת את הקשר עין שלי אתו. הוא רצה להתחתן איתי - שיתמודד עם התקפי הזעם.
" זה שאני שולח שומרי ראש שישמרו עליך לא אומר שאת חלשה או זקוקה להגנה - זה רק כדי שאני יהיה בטוח שאת בסדר ומוגנת שאני לא לידך. יש לי הרבה אויבים אנג'ל ואני לא יכול לראות אותך בלי ההגנה שלי" לאונרדו מסביר ואני מבינה באופן מסוים - אבל....
" בסדר, אבל פו בבסיס העצום הזה - אין אפשרות שהאויבים שלך יכנסו בכלל. אתה רק שולח שומרים כדי לוודא שאף אחד לא מסתכל עלי, ואל תכחיש אפילו ברונו אמר לי שזה נכון" אני מוכיחה אותו ונועצת אצבע בחזהו כדי להיראות מאיימת.
" לא התכוונתי להכחיש - חשבתי שאת כבר יודעת שאני ממזר רכושני"
נשמתי מתעתקת. הוא לא רציני נכון?
" אז רק בגלל זה אתה שולח.." אני מתחילה לצעוק בכעס אבל אז לאונרדו מחזיק בלסת שלי עם ידו כמו תכשיט לכיוונו והראש שלי נאלץ להביט בעיניו- ולהתעקם מהגובה.
ואז הוא אומר " את סקסית שאת כועסת" וטורף לי את הפה .
YOU ARE READING
מאפיה בוורוד
Romanceחבורת הפלסטיק. אין אחד שלא מכיר אותנו - ובמבט אחד עלינו והוא יבין שכדאי לו להכיר. הבנות הכי מפונקות, עשירות, שוות ולוהטות באזור. מתערבת איתכם שהופענו בהרבה חלומות של גברים והרבה בנות היו מתות להיות אנחנו. אבל יש חוקים - וחוק מספר אחד - לא מצרפים...
