Tea & Cookie (.sweet & cute ver) | Vkook

פרק 1 - פסיכולוגיה הפוכה

-נ.מ טאה-

זה הולך להיות סיפור האהבה שלי.
אבל בגלל שאני כבר גיליתי לכם שמדובר בסיפור האהבה שלי, אתם כבר יכולים להבין לבד שהוא לא רק שלי, כי אהבה בדרך כלל חולקים בשניים.
ואהבה היא גם בדרך כלל הוא והיא, אבל אצלי זה שונה. הכל אצלי שונה.
סיפור האהבה שלי הולך להיות שונה מכל מה שהכרתם.

השם שלי הוא קים טאהיונג (וכאילו שלא ידעתם...)
אני בן עשרים ואחת, יש לי שני הורים בריאים ושלמים, החיים את חייהם בשלווה בביתינו הקט. בנוסף להוריי, יש לי כלב חמוד בשם יונטאן (לא, באמת, מה הסיכוי) או בקיצור, טאני.

♥︎ • ♡ • ♥︎ • ♡ • ♥︎ • ♡ • ♥︎

"טאני, מתוק, אבא מתרגש כל כך!" דיברתי לכלב החום - שחור שישב על ברכיי וכישכש בזנבו בהתרגשות. אני לא באמת יודע כמה כלבים מבינים בני אדם, אבל התחושה שלי הייתה שטאני דווקא מבין אותי.
העברתי את אצבעותיי בתוך פרוותו הרכה וחייכתי.

יש לאבא שלו סיבה להתרגש היום. אני הולך היום לפגוש את הקליינט הראשון שלי.
אני סטודנט בוגר לפסיכולוגיה, גמרתי שנה שעברה בהצטיינות וקיבלתי תעודה והכל. כדי להתחיל לעבוד, אני צריך 'לאמץ' פציינט ולתת לו ליווי פסיכולוגי, לרשום דוחו"ת מפורטים של ההתקדמות והתוצאות, ובסוף הטיפול להגיש אותם לפרופסור, לקבלת אישור להתחיל לעבוד בקליניקה אמיתית.

ולומר את האמת, אף פעם לא חלמתי להיות פסיכולוג. לא באמת אהבתי את זה. הלב שלי נמשך לאומנות, ליצירה, אבל בתור בן להורים מתמחים, אמא עובדת סוציאלית כבר שנים ואבא פרופסור ידוע לרפואת הנפש, הציפיה הייתה שאתקדם גם אני באותו מסלול.

אז למה בכל זאת אני מתרגש?
האמת, מסיבה דיי טיפשית.
זה רק בגלל הפציינט שלי.

הורדתי את טאני מברכיי ושיחררתי אנחה עמוקה.

"טאה, המונית כבר כאן!" קולה של אימי העיר אותי מהמחשבות וגרם לי להתרומם מהמיטה.
"אני בא!" קראתי כתשובה וניערתי ממכנסי הג'ינס שלי כמה שיערות שנשרו מטאני שהסתובב כרגע בחדר וריחרח חפצים מזדמנים.

"קדימה, טאה. אתה מסוגל. אתה יכול לעשות את זה!" עודדתי את עצמי בשעה שירדתי במדריגות המובילות מקומת חדרי השינה לקומת הכניסה.
אתם יכולים רק לנחש שלמשפחתי לא חסר כסף.

"להתראות, מתוק שלי, בהצלחה, אנחנו גאים בך כל כך!" אימי הדביקה נשיקה חפוזה ללחיי וחייכה חיוך גאה. חייכתי אליה בחזרה, מוצף בהתרגשות ושמחה שאני מצליח לגרום להוריי להיות גאים בי.
"אבא יחזור מאוחר היום, אתם תגיעו בערך באותה שעה הביתה. אני בטוחה שהוא יהיה ממש שמח!" היא המשיכה בדבריה ונופפה לי לשלום, מלווה אותי בדרכי החוצה.